Sunday, March 29, 2015

הלילה הזה כולו צלי

הלילה הזה כולו צלי

הרב ארי דוד קאהן 

משנה מסכת פסחים פרק י משנה ד
מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה:

תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ב הלכה טו
אי זהו גדי מקולס כולו צלי ראשו כרעיו וקרבו בישל ממנו כל שהו שלק ממנו כל שהו אין זה גדי מקולס עושין גדי מקולס ביום טוב הראשון של חג וביום טוב האחרון של פסח עגל מקולס ביום טוב הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס אמ' ר' יוסה תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי ליקח טלאים בלילי פסחים ועושין אותן מקולסין אמרו לו אף הוא קרוב להאכיל קדשים בחוץ מפני שקורין אותן פסחין

מאמר חמץ לרשב"ץ אות קכז
ובזמן המקדש אומר אנו אוכלין [בשר] צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי. ובפ' אלו דברים (פסחים ע א) אמרו שזאת המשנה נשנית לדעת בן תימא דס"ל דחגיגה נאכלת צלי כמו הפסח. ועכשיו אין אומרין כן.
שו"ת ויען יוסף אורח חיים סימן רצז ד"ה והנה בסדר
Rabbi Joseph ben Rabbi Jacob Yechizkiya Greenwald was born in 1904
והנה בסדר אכילת קרבן פסח שמנהג אנשי מעשה לאומרו בליל פסח באמצע הסעודה (ומקורו ממה שסידר הגאון ריעב"ץ בסידור שלו בסדר ההגדה) איתא אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר אוכל מהן תחילה ואח"כ אוכל בשר הפסח ושניהן אין נאכלין אלא צלי אש, ותמוה בעיני הא בהדיא אמרינן בגמ' (פסחים דף ע' ע"א) דהא דקתני במתני' הלילה הזה כולו צלי, זו דברי בן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח הרי הוא כפסח ואינו נאכל אלא צלי, ואנן לא קיימ"ל כבן תימא דהרי קיימ"ל דנאכל לשני ימים ולילה אחד (ובאמת הקשה הלחם משנה בפ"ח מהל' חמץ ומצה ה"ב על הרמב"ם שהעתיק לשון המשנה הלילה הזה כולו צלי עיי"ש), והך לשון שכתב הריעב"ץ ושניהן אין נאכלין אלא צלי אש הוא לקוח מלשון הרמב"ם (פ"ח מהל' קרבן פסח ה"ד), והוא כשגגה שיצאה מלפני השליט, דהאי ושניהן שכתב הרמב"ם שם קאי על פסח ראשון ופסח שני דאיירי מיניה התם (בהל' ג') אבל לא על החגיגה ופסח, ופלא איך העתיק לשון זה על חגיגה ופסח. (ואולי נשמט בדפוס קודם תיבת "ושניהן" וכן אכילת פסח שני בט"ו אייר מצות עשה ושניהן וכו'). - [א"ה, בהסכמת רבינו לספר ויגד משה (הנדפס לעיל בח"א סי' קי"ד) הוסיף ג"כ הערה זו ושם סיים בזה"ל]: והיה נראה לענ"ד להגיה "ולדברי בן תימא שניהן אין נאכלין אלא צלי אש", כיון דסתם משנה כוותיה, אף דלא קיימ"ל כן, כדאי להזכיר שיטתו.

אנציקלופדיה תלמודית כרך יב, [חגיגת ארבעה עשר] טור תרב
וחכמים סוברים שהיא באה ככל שלמים, אף מן הבקר ושעברה שנתה ונקבה ונאכלת לשני ימים ולילה אחד23, ואין חייבים עליה משום שבירת עצם24. ויש שכתבו שאף לחכמים המכשירים נם בעברה שנתה יש מי שמחייב משום שבירת עצם25, ובארו דבריהם שאף לחכמים הוקשה חגיגה לפסח, אבל רק לדבר של אכילה בלבד, ולכן לשבירת עצם שהוא בענין אכילה הוקשו ולא לעברה שנתה וכיוצא26. הלכה כחכמים27, ואותה ששנינו בסדר הגדה הלילה הזה כולו צלי28, ואפילו החגיגה29, אין הדברים אמורים אלא לבן תימא30, ואין הלכה כן31. ויש מהראשונים שאף על פי שפסקו כחכמים כתבו בסדר הגדה שלהם הלילה הזה כולו צלי32, ויש מי שכתב שאפשר שדוקא על הפסח נאמר כולו צלי33, אבל יש שכתבו שאף על פי שאין הלכה ככן תימא שהחגיגה כפסח לכל דבר, מכל מקום לענין שתהא נאכלת צלי הלכה כמותו34, ומהאחרונים יש שכתב שאפילו לחכמים בדבר של אכילה הוקשה חגיגה לפסח ואינה נאכלת אלא צלי35. ויש מהראשונים שכתבו שהלכה כבן תימא36.
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך יב, חגיגת ארבעה עשר [טור תר]

26. צל"ח שם. ועי' שו"ת מעיל צדקה סי' ו שר"ל שנתכוונו לבן תימא ולא בשעברה שנתה, ועי"ש מש"כ בפירוש דבריהם.
27. רמב"ם קרבן פסח פ"י הי"ב ויג.
28. משנה פסחים קטז א בסדר מה נשתנה שבזמן הבית.
29. פסחים ע א ורש"י שם ד"ה הלילה הזה.
30. רב חסדא בגמ' שם.
31. מאירי שם ד"ה כשם; או"ז ח"ב בסדר של פסח מר' שמואל מפלייש.
32. רמב"ם חמץ ומצה פ"ח ה"ב, ועי"ש בלח"מ שעמד ע"ז.
33. מאירי שם.
34. ס' המנוחה חמץ ומצה פ"ח ה"ג.
35. צל"ח ע ב וקטז א ד"ה מוזגין, ועי' לעיל בשבירת עצם בשמו.
36. תוס' קיד ב ד"ה שני, ע"פ המשנה כולו צלי.

משנה מסכת פסחים פרק ד משנה ד
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נג עמוד א
משנה. מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים - מוכרין, מקום שלא נהגו למכור - אין מוכרין. ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה, עגלים וסייחין שלמין ושבורין. רבי יהודה מתיר בשבורה. בן בתירא מתיר בסוס. מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים - אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול - אין אוכלין.
גמרא. אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא - מפני שנראה כמקדיש בהמתו, ואוכל קדשים בחוץ. אמר רב פפא: דוקא בשר, אבל חיטי - לא, דמינטר לפסחא קאמר. ובשר לא? - מיתיבי אמר רבי יוסי: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים, שלחו לו: אלמלא תודוס אתה - גזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ. קדשים סלקא דעתך? אלא אימא:
קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ. מקולס - אין, שאין מקולס - לא! - אמרי: מקולס - לא שנא אמר לא שנא לא אמר. שאינו מקולס, פירש - אין, לא פירש - לא. רב אחא מתני לה להא מתניתא כרבי שמעון. מתקיף לה רב ששת: בשלמא למאן דתני לה כרבי יוסי - ניחא, אלא למאן דמתני כרבי שמעון מי ניחא? והתנן: רבי שמעון פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים. אמר ליה רבינא לרב אשי: ומאן דמתני לה כרבי יוסי מי ניחא? והאמר רבא: רבי שמעון בשיטת רבי יוסי אמרה, דאמר: אף בגמר דבריו אדם נתפס. מאי לאו, מדרבי שמעון סבר לה כרבי יוסי - רבי יוסי נמי סבר לה כרבי שמעון! - לא, רבי שמעון סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יוסי סבר לה כרבי שמעון.
איבעיא להו: תודוס איש רומי גברא רבה הוה, או בעל אגרופין הוה? - תא שמע, עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש - נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו +שמות ז+ ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך. אימתי משארות מצויות אצל תנור - הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם - על אחת כמה וכמה: רבי יוסי בר אבין אמר: מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה, דאמר רבי יוחנן: כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים - זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר +קהלת ז+ כי בצל החכמה בצל הכסף.

רא"ש מסכת פסחים פרק ד סימן ו
גמ' אמר רב יהודה אמר רב אסור שיאמר אדם בשר זה לפסח מפני שנראה כמקדיש בהמה ונראה כאוכל קדשים בחוץ ואפילו בשר שחוטה לפי שהשומע שאומר בשר לפסח הוא יחשוב שהקדישו מחיים ונמצא אוכל קדשים בחוץ. ודוקא גדי או טלה הראוין לפסח. ובאשכנז רגילין למלוח בשר לצורך הפסח ולייבשו ונזהרין מלהזכיר עליו פסח אלא אומר בשר זה ליו"ט. ונהגו כן על פי פירש"י שפי' שיהו סבורין שהקדישו לדמי פסח והילכך אפי' בשר בהמה נמי. אמר רב פפא ודוקא בשר אבל חיטי ושערי לא דעבידי אינשי דמינטרי להו לפסחא. וגדי מקולס אע"ג שלא פריש ואמר בשר זה לפסח אסור דתניא רבי יוסי אומר תודוס איש רומי הנהיג בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסח שלחו לו אלמלא תודוס אתה גזרנו עליך נידוי מפני שאתה מאכיל לישראל קדשים בחוץ ואפילו במקום שנהגו לאכול צלי גדי מקולס אסור. [דף נג ע"ב] תודוס איש רומי גברא רבה היה ועוד היה מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים:

ספר אור זרוע ח"ב - הלכות פסחים סימן רל ד"ה תנן בפ'
תנן בפ' מקום שנהגו מקום שנהגו לאכול צלי בליל פסחים אוכלים מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין פי' דמחזי כאוכל פסח בחוץ ודוקא במקולס אמרי' היכא שנהגו שלא לאכול דאין אוכלין דהיינו שתלה על ראשו כרעיו וקרבו אבל אם אינו מקולס ההוא שרי אפי' במקום שלא נהגו כההיא דר"פ כיצד צולין דת"ר איזהו מקולס כל שצלאו כולו כאחת ופירש"י איזהו גדי מקולס דתנן במקום שנהגו שאסור בזמן הזה במקום שלא נהגו. כל שצלאו כולו כאחת דדמי לפסח ונראה כאוכל קדשים בחוץ נחתך ממנו אבר או נשלק ממנו אבר אפי' במחובר אין זה גדי מקולס דלא אסיר עד שיהא כולו שלם ומקולס וצלי אבל שאינו מקולס ההיא שרי אפי' במקום שלא נהגו. מקולס לשון כובע נחושת דמתרגמי' קולסא דנחשא. וההיא דפרק מקום שנהגו דא"ר יוסי תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים שלחו לו אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי אית לן למימר דמקו' שלא נהגו הוה.

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה יא
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר הפסח הוא, ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ, ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו.

מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה יא
מקום שנהגו לאכול וכו'. פ' מקום שנהגו (דף נ"ג) מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין. ופ' יו"ט שחל במשנה (ביצה כ"ב:) ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין. ולזה כתב רבינו שגדי מקולס בכל מקום אסור ודבר ברור הוא והטעם מבואר בגמרא לפי שנראה כאוכל קדשים בחוץ כמו שכתב רבינו. ולזה כתב רבינו שאם היה מחותך וכו' מותר לפי ששנינו פרק כיצד צולין (פסחים ע"ד) ת"ר איזהו גדי מקולס כל שצלאו כולו כאחד נחתך ממנו אבר או נשלק ממנו אבר אין זה גדי מקולס, ופי' שם אפילו נשלק במחובר לו והובאה ברייתא זו בהלכות פרק מקום שנהגו:

טור אורח חיים סימן תעו
במקום שנוהגין לאכול צלי אוכלין ובמקום שאין נוהגין לאכול אין אוכלין וגדי מקולס פירוש שלם ראשו על כרעיו ועל קרבו אסור בכל מקום. ובירושלמי קאמר אפילו בשר עגל ועוף כל דבר שטעון שחיטה אסור. כתב אבי העזרי ראיתי בני אדם שאוכלין בשר עוף צלי בלילי פסחים ואין חילוק כדאיתא בירושלמי ודאי מבושל מנהג כשר הוא במקום שנהגו שלא לאכול צלי ואשכנז מקום שנהגו שלא לאכול צלי הוא:

שולחן ערוך אורח חיים סימן תעו סעיף א
מקום [א] שנהגו א לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלים. מקום שנהגו (א) <א> שלא לאכול, אין אוכלין גזירה שמא יאמרו: בשר פסח הוא. ובכל מקום אסור לאכול (ב) שה צלוי (ג) כולו כאחד בלילה זה, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ; (ד) ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר (ה) או שלק בו אבר והוא מחובר, הרי זה מותר במקום שנהגו.

מגן אברהם סימן תעו ס"ק א
לאכול צלי - ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי (לבוש) ונ"ל צלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין דהא מחמירין אפי' בבשר עוף ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה כנ"ל עיין בגמרא:

משנה ברורה סימן תעו ס"ק א
(א) שלא לאכול וכו' - ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי בשני הלילות ואפילו צלי קדר [פי' שנצלה בקדירה בלא מים ושום משקה אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו] אע"פ שאינו דומה לצליית הפסח שהפסח שנצלה בקדירה פסול אפ"ה יש לאוסרו מפני מראית העין שלא יטעו להתיר גם צלי אש ואפילו אם בישלו מתחלה במים ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מטעם זה ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה ואם היה צלוי ואח"כ בשלו מותר לכל:

ערוך השולחן אורח חיים סימן תסט סעיף ה
וז"ל הרמב"ם בפ"ח דין י"א מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר ה"ז מותר במקום שנהגו עכ"ל וצלי הוא כשצולין בשפוד על האש ולא מה שאנו קורין בראטי"ן וגדי מקולס אע"פ שלא פירש לומר בשר זה לפסח אסור לעשותו ויתבאר בסי' תע"ו [כתבו המג"א והח"י דזה שאומרים בשר זה על פסח ליכא קפידא דאם כוונתו לקרבן הו"ל לומר לפסח ועל פסח הכוונה ליו"ט ומ"ש דבגדי וטלה יש להחמיר גם בדיעבד כשאמר לפסח ע"ש כבר דחה זה הח"י דאין איסור בדיעבד לר"ש ע"ש וכתב הרוקח שלא יאמר אדם כמה טורח פסח דבירושלמי אומר רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה עכ"ל ועח"י]:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תעו סעיף א

תנן [נ"ג.] מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין דמפני שהפסח אינו נאכל אלא צלי דהיינו בשפוד על האש לא בקדירה ולא במים לכן יש שחששו שלא יאמרו שאוכל פסח בזמן הזה והוי קדשים בחוץ והחמירו עליהם שלא לאכול שום צלי בליל פסח ואפילו מבשר בהמה שאינה ראויה לפסח ואותן שנהגו איסור חל האיסור גם על זרעם אחריהם ועל זה נאמר [משלי א, ח] שמע בני מוסר אביך וגו' [נ'.] ומדינות שלנו הם ממקומות שנהגו שלא לאכול ודווקא צלי שעל האש ולא מה שאנו קורין בראטי"ן:

שו"ת בנין ציון החדשות סימן מה ד"ה הנה לא
 ולא ידעתי מה קשיא לך מגזירה לגזירה וכי אוסר המג"א צלי קדר משום שמא יאכל בשר עוף אלא שמא יאכל צלי של בהמה רק שלא נימא הלא אינו דומה לפסח ראשו על כרעיו וכמו גדי מקולס לזה קאמר הלא עוף ודאי ג"כ אינו דומה לגדי מקולס ואף על פי כן אוסר הירושלמי. והסתירה בירושלמי שהערת עלי' דבפרק מקום שנהגו רצה לאסור אפילו בשר עגל ובריש כיצד צולין הביא דמכניסין עגל מקולס בלילי פסחים הראשונים אבל לא גדי מקולס כבר הקשה הפרי חדש ותירץ כמו שתירצת דמה שהתיר הירושלמי בפ' כיצד צולין עגל מקולס היינו במקום שנהגו לאכול צלי ושם לא אסור רק גדי מקולס שדומה לפסח לגמרי ומה שאוסר בפרק מקום שנהגו אפילו עוף היינו במקום שנהגו שלא לאכול צלי. ועל דבר המנהג כבר כ' הטור ואחריו הלבוש שמנהגנו שלא לאכול צלי ומה שכתוב במרדכי שמנהג באשכנז לאכול צלי ודאי הוא ט"ס שהרי הטור העתיק דברי המרדכי וכ' שמנהג אשכנז שלא לאכול ולו ודאי הי' נוסחת המרדכי מדויקת יותר ממה שבאה אלינו העתקה אחר העתקה.

שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן כז
ומכל שכן שהמברך ברכת הפסח על בשר הזרוע, שהוא נראה כאוכל קדשים בחוץ, ואין זה מברך אלא מנאץ, ואין ספק שהוא מנהג בורות, ועליו יומלץ: מנהג אותיות גהנם. ומצוה לפרסם ברבים שחובה לבטל המנהג הזה, שלא לאוכלו בליל פסח, וכל שכן שאסור לברך עליו ברכת הפסח. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

ולשאלה השניה האם מותר לאכול בשר הזרוע שהוא צלי בסעודת הבוקר של יום הפסח, הדבר שנוי במחלוקת האחרונים, כי הנה דעת הגאון רבי יהודה עייאש בשו"ת בית יהודה (חלק אורח חיים סימן נ"א, וכן במנהגים דף ק"ח ע"ג), שאיסור אכילת צלי בפסח הוא בין בלילה בין ביום, ושכן קיבל ממורו הגאון בעל פרי צדיק ע"ש. וכן דעת הגאון רבי דוד פארדו בספר חסדי דוד על התוספתא (פרק ב' דביצה). וכן פסק בבן איש חי (פרשת צו אות ל'). אולם באמת אין דבריהם מוכרחים להלכה, והעיקר בזה כמו שכתב המגן אברהם (סימן תע"ג סק"ח), שאם שכח לצלות הזרוע בערב פסח, מותר לצלותו בליל פסח ולאוכלו למחרת ביום טוב של פסח ע"ש. וכן העלה הגאון רבי ישמעאל הכהן בספרו שבח פסח (דף י"א ע"א), ובספרו שו"ת זרע אמת חלק ג' (דף צ"ד ע"ד). וכן פסק מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק ב' (סימן ל"ח אות פ"ט). וכן כתב בספר יד המלך פאלומבו (דף י"א ע"א). ועוד אחרונים. וכן עיקר להלכה ולמעשה, שמותר לאכול בשר הזרוע שהוא צלי בסעודת היום של פסח, שלא חששו אלא בליל פסח שהוא זמן אכילת קרבן פסח, מה שאין כן ביום הפסח. (וע"ע =ועוד עיין= בשו"ת בית ישראל סימן קט"ו).

חתם סופר מסכת פסחים דף נג עמוד ב
מקולס אין שאין מקולס לא. פי' דא"כ הל"ל סתמא תודוס הנהיג לאכול צלי ושלחו לו כו' כדי שנדע מזה שהקפידא הי' על הנהגתו לאכול צלי אפי' אינו מקולס דהרי בעובדא דתודוס לא אכפת לן מידי לאשמועי' כח דהתירא דאפי' מקולס התיר והא"ש דלא מייתי מש"ס דביצה דשל בית ר"ג הי' אוכלי' גדי' מקולסים וחכמים אוסרים דהשתא י"ל ה"ה צלי בעלמא אסרו אלא להודיעך כחו דר"ג אמר מקולס וק"ל. ואמר א' מהתלמידים דלכן לא שלחו לנדות לר"ג שהוא לבדו אכל ואולי ס"ל כר"ש דלא התנדב כדרך המתנדבים ואעפ"י שחכמי דורו פליגי עליו יכול הוא לעשות מעשה לעצמו כר"ש שאכל ספיחי כרוב לעיל אבל תודוס הנהיג בני רומי שהי' בהם ע"ה וזה אסור כיון שלא נקבע הלכה כמותו כמ"ש תו' בשם ירושלמי לעיל נ"א ב' ד"ה אני כו' ויפה כיוון:
איבעא להו תודוס גברא רבה הוה או בעל אגרופ' הוה. נראה דנ"מ אי גברא רבה הוה ש"מ דגברא רבה לא מנדינן ולא מלקי' לי' ג"כ ודלא כדלעיל נ"א א' דמימני אנגידא אבל אי בעל אגרופין הוה לא מוכח מידי ובזה א"ש דכ' הרי"ף שהי' גברא רבה ומטיל מלאי והרכיב ב' לשונות אהדדי והא"ש דס"ל דריב"א לא יחלוק אבריתא מפורשת דגברא רבה הוה אע"כ שרצה לתרץ למה לא נגדוהו עכ"פ כדלעיל לכן הוסיף לומר מלבד שהי' גברא רבה עוד הי' מטיל מלאי ואהני לי' להעלותו חד דרגא דלא עבדינן לי מידי לא שמתא ולא נגדא וק"ל:
ת"ש עוד זו דרש כו'. מקשי' מדוע לא מייתי ראי' ממה שדרש בראשונה דדוחק לומר דועוד זה מוסב אמה שהנהיג לאכול מקולסים שאין זה דרשה ולא יוצדק ועוד דרש אע"כ שמוזכר בבריתא שום דרשה ולמה לא הביא אותה דרשה ואמרתי מאז שבא לתרץ בזה מדוע הנהיג לאכול מקולס משום דהוה ס"ל כיון שכל העיר עושין כן ה"ל רבים וברבים ליכא חשדא שיאכלו קדשים בחוץ וכמ"ש בי"ד סי' קמ"א וגם במג"א סי' רמ"ד סק"ח דברבים ליכא חשדא ע"ש וזה מוכח מדרשתו מה ראו חנני' מישאל ועזרי' והיינו כפי' התוס' דאנדרטא הוה וק' מ"מ מחזי כע"ז ועל דבר זה נהרגו פפוס ולוליינס שלא רצו לשתות מים צבועי' כיין שלא יאמרו ששתו יין נסך וא"כ ה"נ וע"כ משום דכל ישראל פלחו לאנדרטא וברבים ליכא חשדא א"כ מדרשא זו מתורץ עובדא דלעיל ועי' עוד בסמוך אי"ה:
מה ראו חנני' מישאל ועזרי'. עמרש"א ח"א שרוצה ליישב שי' רש"י דחמש"ע בצינעא הוה דבעי' י' מישראל והכא לא הוה י' מישראל ולכאורה יפלא מאוד הלא כל ישראל היו שם והשתחוו לצלם ואולי יאמר באשר מפורסם שישראל טענו אז המודעא רבה לאורי' ונידונו כב"נ ולא הוה עשרה מישראל שם והיותר נראה לפי דרך זה כי תודוס תמה מה ראו שהרי היו יכולים לטעון מודעא רבה ולא יצטרכו למסור נפשם דב"נ אינו מצווה על ק"ה כמבואר סו"פ בן סורר ומורה ומה ראו על ככה להחמיר על עצמם אע"ג דב"נ אינו מצווה נמי על וחי בהם הא משמע שם מהתו' דמסברא חצונה הוא ובישראל נמי לא נכתב אלא משום דנצטוו בג' עבירות על ק"ה הוצרך למכתב שלא נילף כל התורה מנייהו וא"כ בב"נ אמרינן מסברא חצונה שלא ימסור נפשו והוא בכלל אך דמכם לנפשותיכם אדרוש דיליף מניה ממית עצמו ובהדיא אמרינן במדרש אך דמכם יכול אפי' כחנני' מו"ע ת"ל אך הרי ממש כמ"ש ומסיק דיליף ק"ו מצפרדעי' שלא נצטוו מעולם מכ"ש הם שנצטוו איך יעשו טצדקי לטעון מודעא להיות כלא נצטוו:
ובזה י"ל דרך דרוש מאי דמייתי הך ועוד דרש עמ"ש בזה לעיל בסמוך וי"ל כך דהנה יש לנו תי' מרווח על תודוס שהאכיל גדי מקולס ולא חשש לקדשים בחוץ דס"ל קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל ויכול להקריב בזה"ז וס"ל כמ"ש תו' במגילה הנ"ל דלא גזרו טומאה על ארץ העמים בענין הקרבה ואין כאן עון אשר חטא אך האמרי' סוף מס' זבחים דדוקא נו"נ מקריבי' בבמה ולא פסחים ויליף ליה מדכתיב לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה איש כל הישר בעיניו וה"פ כשתעברו הירדן ויותרו הבמות לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום אלא כל הישר בעיניו היינו נו"נ לא פסחים עי' לעיל בתו' ל"ח ב' והתם אפי' בבמת ציבור אוסר שארי חובות חוץ פסחים ע"ש בסוגיא דזבחים וצ"ל דתודוס ס"ל דגם בבמת יחיד שרי' אפי' פסחים ודכתיב לא תוכל לזבוח הפסח באחד שעריך היינו בשעת אי' הבמות כשכל ישראל נכנסים בשער א' ע"ש בזבחים אבל בשעת היתר הבמות מותר אפי' בבמת יחיד וקרא דלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו מפרש כפשוטו דהראב"ע פי' דבמדבר לא יראו ה' ואמר שלא יעשו עוד כן בא"י והרמב"ן הקשה איך כלל משה עצמו בזה ואמר אנחנו עושי' הישר בעיניו ע"ש וגם ק' מה ענין זה למדבר או לא"י אבל לענינינו יובן דבמדבר היו כולם עובדים ה' מפני הישר בעיניהם שכן בחרו אבל אם ירצו יטענו מודעא בכל יום וכן אחר החורבן עד שקבלוה בימי אחשורוש ואמר שבעברם הירדן לא יעשו כן כמ"ש הרמב"ן שאין מודעא בא"י ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ולכן גלו ע"י עונותיהם כי בא"י לא מהני להו טענה הנ"ל וכן דרש תודוס להאי קרא וא"כ י"ל שמותר להקריב פסח בזה"ז ולכן מייתי הך ברייתא לראיה לו שכן דרש מה ראו פי' ולא טענו מודעא ש"מ דס"ל דהיו יכולים לטעון מודעא וק"ל:
ק"ו מצפרדעים המרש"א בח"א הק' דאיכא למפרך מה לצפרדעים שכן אינן מצווים על וחי בהם ותי' כ"ז אני מכניס בק"ו ע"ש ולפמ"ש בסמוך דהיה להם לטעון מודעא וא"כ לא יהיו גם הם מצווים על וחי בהם ואי משום סברא חצונה שכתבתי לעיל א"כ גם זה שייך בצפרדעים אבל ק' לי פירכא אחריתי מה לצפרדעים שכן דמן מותר לצורך בני אדם דכתיב כירק עשב נתתי לכם את כל ואיך לא ימסור נפשו לקדושת ה' משא"כ בני אדם שאין דמו מותר לחבירו ואפי' להקריב לשמי' לא ירצה מה"ת שימסור נפשו ולא שייך גם תי' המרש"א כ"ז אכניס דחומרא הכתובה בקרא אין מכניסים בק"ו כמבואר בתו' ריש מס' קדושין גם בעיני יפלא עוד הך ק"ו מה להם לצפרדעים בק"ה והשי"ת נתן בטבעם שלא ברצונם שיכנסו לתנור הלא יותר טוב היה ללמוד מראש צורים אאע"ה שלא נצטוה ומסר נפשו לכבשן ממש וגם הוא הי' יכול להמלט כמ"ש כל המפרשים ויש מהם אמרו שלכן לא נתפרסם מעשה זה בתורה משום שאין ללמוד ממנו למק"א דלאו שפיר דמי לממסר נפשו בשיכול להמלט ועברמב"ן ס"פ נח וי"ל ק' מתורצת בחברתה דמאברהם לא מצי ללמוד דלמא באמת לא שפיר עביד גם הוא אבל הצפרדעים ע"כ לא לחנם עשה הקב"ה זה הנס שהצפרדעים שטבען ממים ילכו אל תנור אש ע"כ לרמז לפרעה שהוא רוצה לעקור אומה שאביהם הושלך לאש דומי' דאתון של בלעם שנטתה ג' פעמים לרמז שרוצה לעקור אומה שמקיימת מצות ג' רגלים ה"נ דכוותי' וא"כ מזה מוכח ששפיר עביד אברהם אע"ה ויש ללמוד ק"ו ממנו שעדיין לא נצטוה ומנפשו ולבו עשה כל המעשי' והוכשרו בעיני השי"ת ק"ו לדידן ואע"ג דהש"ס קאמר ק"ו מצפרדעים הוא מדרך חכמים לדבר בקיצור רמז וחדה ובשגם שיש בצפרדעים ענין עמוק עמ"ש בחי' תורה של' בפ' בא בעזה"י פי' על מאמר נפלא בפ' שירה על הצפרדע כי לא דבר רק הוא:


No comments:

Post a Comment