פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר

פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר

הרב ארי דוד קאהן                                              מת"ן כט' אדר התש"ע

Adk1010@gmail.com

http://Rabbiarikahn.com

1.    משנה מסכת פסחים פרק י

(ה) רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם. מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְִרָיִם. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס,

           

2.    שמות פרק יב

לז   וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: לח   וְגַם-עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד: לט   וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשֹוּ לָהֶם:

37. And the people of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand on foot, who were men, beside children. 38. And a mixed multitude went up also with them; and flocks, and herds, and very many cattle. 39. And they baked unleavened cakes of the dough which they brought forth out of Egypt, for it was not leavened; because they were thrust out of Egypt, and could not remain, neither had they prepared for themselves any provision.

3.    שמות פרק יב

א   וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: ב   הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: ג   דַּבְּרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְֹרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶֹה לְבֵית-אָבֹת שֶֹה לַבָּיִת: ד   וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה: ה   שֶֹה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן-הַכְּבָשִֹים וּמִן-הָעִזִּים תִּקָּחוּ: ו   וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָֹר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְֹרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: ז   וְלָקְחוּ מִן-הַדָּם וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: ח   וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָֹר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: ט   אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ: י   וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְֹרֹפוּ: יא   וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לה’: יב   וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶֹה שְׁפָטִים אֲנִי ה’:

1. And the Lord spoke to Moses and Aaron in the land of Egypt, saying, 2. This month shall be to you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you. 3. Speak to all the congregation of Israel, saying, on the tenth day of this month they shall take every man a lamb, according to the house of their fathers, a lamb for a house; … And you shall keep it up until the fourteenth day of the same month; and the whole assembly of the congregation of Israel shall kill it in the evening. 7. And they shall take of the blood, and strike it on the two side posts and on the upper door post of the houses, in which they shall eat it. 8. And they shall eat the meat in that night, roast with fire, and unleavened bread; and with bitter herbs they shall eat it. 9. Eat it not raw, nor boil with water, but roast it with fire; its head with its legs, and with its inner parts. 10. And you shall let nothing of it remain until the morning; and that which remains of it until the morning you shall burn with fire. 11. And thus shall you eat it; with your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and you shall eat it in haste; it is the Lord’s Passover. 12. For I will pass through the land of Egypt this night, and will strike all the firstborn in the land of Egypt, both man and beast; and against all the gods of Egypt I will execute judgment; I am the Lord.

4.    מדרש רבה שמות פרשה טו סימן יב

ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות שאני פוסח עליכם ומגין עליכם ויהיו זהירין בו שבלילה הוא נאכל שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש ומצות בשביל שרה שעשתה למלאכי השרת עוגות ולא טעמו לחם מרורים בשביל יעקב שכשם שנרדפו בניו במצרים כך רדפו עשו

Midrash Rabbah - Exodus XV:12

AND THEY SHALL EAT THE FLESH IN THAT NIGHT, ROAST WITH FIRE (XII, 8); ‘this is for the sake of Abraham whom I saved from the fiery furnace. AND UNLEAVENED BREAD (ib.)-in honor of Sarah who prepared cakes for the angels, though they did not taste bread. WITH BITTER HERBS (ib.)-in honor of Jacob; for just as his sons were persecuted in Egypt, so did Esau persecute him.

5.    בראשית פרק ב, טו

וַיִּקַּח ה’אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:

And the Lord God took the man, and put him into the Garden of Eden to cultivate it and to keep it. Bereishit 2:15

6.    בראשית פרק ג

(יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה:(יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:

Thorns also and thistles shall it bring forth to you; and you shall eat the herb of the field; In the sweat of your brow shall you eat bread, till you return to the ground; for out of it you were taken; for dust you are, and to dust shall you return. Bereishit 3: 18, 19

7.    רש"י על שמות פרק יב פסוק ח

ומצות על מרורים - כל עשב מר נקרא מרור וציום לאכול מרור זכר לוימררו את חייהם:

8.    ספר בראשית פרק יח

ו   וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָֹרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִֹי עֻגוֹת:

6. And Abraham hurried to the tent to Sarah, and said, Make ready quickly three measures of fine meal, knead it, and make cakes.

9.    מדרש רבה בראשית פרשה מח סימן יב

... לושי ועשי עוגות הדא אמרת פרס הפסח הוה

{ שמות יב:לט   וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשֹוּ לָהֶם:}

Midrash Rabbah - Genesis XLVIII:12

KNEAD IT,AND MAKE CAKES (UGOTH). It was the season of Passover.

10. ספר בראשית פרק יט

א   וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה: ב   וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין: ג   וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיַּעַשֹ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: ד   טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן כָּל-הָעָם מִקָּצֶה: ה   וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם: ו   וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו: ז   וַיֹּאמַר אַל-נָא אַחַי תָּרֵעוּ: ח   הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשֹוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל-תַּעֲשֹוּ דָבָר כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי: ט   וַיֹּאמְרוּ | גֶּשׁ-הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת: י   וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת-הַדֶּלֶת סָגָרוּ: יא   וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח: יב   וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט עֹד מִי-לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן-הַמָּקוֹם: יג   כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ה’ וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה’ לְשַׁחֲתָהּ: יד   וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר | אֶל-חֲתָנָיו | לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי-מַשְׁחִית ה’ אֶת-הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו: טו   וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן-תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר: טז   וַיִּתְמַהְמָהּ | וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה’ עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר: יז   וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן-תִּסָּפֶה:

1. And there came two angels to Sodom at evening; and Lot sat in the gate of Sodom; and Lot seeing them rose up to meet them; and he bowed himself with his face to the ground;2. And he said, Behold now, my lords, turn in, I beseech you, to your servant’s house, and remain all night, and wash your feet, and you shall rise up early, and go on your way. And they said, No; we will stay in the street all night. 3. And he pressed upon them greatly; and they turned in to him, and entered into his house; and he made them a feast, and baked unleavened bread, and they ate. 4. But before they lay down, the men of the city, the men of Sodom, surrounded the house, both old and young, all the people from every quarter; 5. And they called to Lot, and said to him, Where are the men who came in to you this night? Bring them out to us, that we may know them. 6. And Lot went out the door to them, and closed the door after him, 7. And said, I beg you, my brothers, do not do so wickedly. 8. Behold now, I have two daughters who have not known man; let me, I beg you, bring them out to you, and do to them as is good in your eyes; only to these men do nothing; seeing that they have come under the shadow of my roof. 9. And they said, Stand back. And they said again, This one fellow came in to sojourn, and he wants to be a judge; now will we deal worse with you than with them. And they pressed hard upon the man, Lot, and came near to break the door. 10. But the men put forth their hand, and pulled Lot into the house to them, and closed the door. 11. And they struck with blindness the men who were at the door of the house, both small and great; so that they wearied themselves to find the door. … 15. At dawn the angels tried to make Lot hurry, saying; Arise, take your wife and your two daughters who are here, lest you will be swept away in the iniquity of the city. 16. But he lingered, and the men laid hold upon his hand, and upon the hand of his wife, and upon the hand of his two daughters; the Lord being merciful to him; and they brought him out, and set him outside the city. 17. And it came to pass, when they had brought them outside, that he said, Escape for your life; look not behind you, nor stay in the plain; escape to the mountain, lest you be consumed.

11.  מדרש רבה בראשית פרשה מא סימן ד

היה צאן ובקר ואהלים רבי טוביה בר יצחק אמר שני אהלים רות המואביה ונעמה העמונית דכוותה קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו' רבי טוביה בר רבי יצחק אמר ב' אוהלים רבי יוסי ברבי יצחק אמר שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית א"ר יצחק (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום:

HAD FLOCKS, AND HERDS, AND TENTS. R. Tobiah b. R. Isaac said: He had two tents, viz. Ruth the Moabitess and Naamah the Ammonitess. Similarly it is written, Arise, take thy wife, and thy two daughters that are found (Gen. XIX, 15): R. Tobiah said: That means two ‘finds’, viz. Ruth and Naamah. R. Isaac commented: I have found David My servant (Ps. LXXXIX, 21): where did I find him? In Sodom.

12.בראשית פרק לז

(טז) וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:(יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן:(יח) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:(יט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא:(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:(כב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו:(כג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:(כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:

13.בראשית פרק לט

(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה: (ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:

14.בראשית פרק מא

(נד) וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם:

15.בראשית פרק מא

(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:(ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:(ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:

16.בראשית פרק מג

(לב) וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם:(לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ:(לד) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ:

17. ספר בראשית פרק מו, לא-לד

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי: וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ: וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם: וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן:

And Yosef said to his brothers, and to his father’s house, 'I will go up, and explain to Paroh, and say to him, "My brothers, and my father’s house, who were in the land of Canaan, have come to me; And the men are shepherds, for their trade has been to raise cattle; and they have brought their flocks, and their herds, and all that they have." And it shall come to pass, when Paroh shall call you, and shall say, "What is your occupation?", you shall say, "Your servants’ trade has been keeping cattle from our youth until now, both we, and also our fathers;" that you may live in the land of Goshen; for every shepherd is an abomination to the Egyptians. Bereishit 46:31-34

18. רש"י על בראשית פרק מו פסוק לד

 כי תועבת מצרים וגו'. לפי שהם להם אלהות:

Is an abomination to the Egyptians – for they were deities for them. Rashi Bereishit 46:34

19.רמב"ן שמות פרק יב

(ג) איש שה לבית אבות - טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו (שמו"ר טז ב), כש"כ שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו. וכך אמרו (שם) קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים:

כלי יקר שמות פרק יב

וכאן היו צריכין גם כן הצלה שלא ליתן המשחית לבוא אל בתיהם, על כן היו צריכין לדם פסח ומילה להתעסק בהם לבטל אמונת מזל טלה, וזהו שפירש רש"י משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה:

20. רד"ק בראשית פרק מג

(לב) ולהם לבדם ולמצרים לבדם - אמר הטעם כי לא יוכלון, כי העברים היו אוכלים בשר כמו שאמר וטבוח טבח, והמצרים לא היו אוכלים. ומה שהיו מגדלין הצאן, לחלב ולגזה. ואמרו שהיו עובדים מזל טלה לפיכך לא היו אוכלים שום בשר בהמה:

21.שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה טז סימן ב

אמר לו הקב"ה למשה כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו, לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים, הה"ד (שמות יב) משכו וקחו לכם, כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים ועשו הפסח, שבכך הקב"ה פוסח עליכם, הוי (ישעיה ל) בשובה ונחת תושעון.

You will find that when Israel were in Egypt, they served idols, which they were reluctant to abandon, for it says: They did not every man cast away the detestable things of their eyes (Ezek. XX, 8). God then said to Moses: ‘As long as Israel worship Egyptian gods, they will not be redeemed; go and tell them to abandon their evil ways and to reject idolatry. This is what is meant by: DRAW OUT AND TAKE YOU LAMBS. that is to say: Draw away your hands from idolatry and take for yourselves lambs, thereby slaying the gods of Egypt and preparing the Passover; only through this will the Lord pass over you. This is the meaning of “In sitting still and rest shall ye be saved”.

בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ב - פרשת החדש

והנה בכאן נמי קשה עפ"י מה שאמרו רז"ל משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מעבודה זרה, שהיו עובדין לעבודה זרה של מצרים מזל טלה, וקחו לכם צאן למצוה [שמו"ר פט"ז ב'], וקשה הלא אין קטיגור נעשה סניגור, אבל מבואר הוא בפסוק ואמרתם זבח פסח הוא לי"י [שמות יב כז], ומילין דהאי לחוד ומילין דהאי לחוד, וזהו הרמוז בכאן בציווי ג"כ, פסח הוא לי"י, ומפרש רש"י פסח נקרא הקרבן, ומזרז הכתוב, הקרבן הזה עשו לשם שמים כי אין קטיגור נעשה סניגור, הבן הדבר, וכבר דברנו בזה באריכות בפירוש ההגדה בדברי רבן גמליאל כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו וכו' עיי"ש [להלן מאמר ה' אות י"ח].

כלי יקר שמות פרק יג

ואגב גררא אפרש גם דברי החכם הנאמר בפרשת ואתחנן, כי יש להקשות על המגיד שאמר ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, למה לא זכר התשובה שבצדו הכתובה בפרשת ואתחנן (דברים ו כא). ואומר אני כי החכם שואל טעם על פסח מצה ומרור כסדר שהם כתובים בתורה, שנאמר (שמות יב ח) ואכלו את הבשר צלי אש וגו' ומצות על מרורים, ועל שלושה אלה הוא שואל ואומר מה העדות והחוקים והמשפטים, על צלי אש של הפסח אמר מה העדות, כי זביחת הפסח יתן עדות ה' נאמנה שה' יתברך מושל על המערכה אפילו על מזל טלה שהוא בכור וראש לכל המזלות וכל שכן לשאר המזלות כמו שנאמר (שם פסוק יג) והיה הדם לכם לאות, כי כל אות הוא עדות ומופת על איזה דבר כמבואר למעלה בפסוק החודש הזה לכם (יב ב). והחוקים היינו המצה, שענינה ההכנעה כעיסה זו שאינה עולה למעלה, כמבואר כל זה באר היטב בחיבורי הקטן אורח לחיים מאמר כ"ה, כי כל חק מורה על דבר שיש לו חק וגבול כמו שנאמר אצל הים (איוב לח י) ואשבור עליו חוקי ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף, כך ניתן חק וגבול לעיסת המצה שלא יעלה כי ממנו נקח לימוד על ההכנעה, ועל כן המצה סימן חירות כי בזכות ההכנעה נגאלו אבותינו ממצרים, וכמו שנאמר (דברים ז ז) לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט, בזכות שאתם ממעטים אתכם לפני, ועל כן דין החמץ בשריפה כי כל המתגאה נידון באש כדאיתא בילקוט (רמז תפ) בפסוק הוא העולה על מוקדה, כי טבע האש לעלות למעלה על כן נידון בו העולה למעלה, ודינו של חמץ במשהו, כי כך היא המדה בגסות הרוח, שבכל המדות צריך האדם לילך בדרך ממוצע חוץ מן גסות הרוח שעליו אמרו חז"ל (סוטה ה א) לא מינה ולא מקצתה, הרי שאסרו אפילו המשהו, וכן אמרו חז"ל (אבות ד ד) מאד מאד הוי שפל רוח להפלגת הענין ולהרחקתו מכל וכל. והמשפטים רמז לוימררו את חייהם, כי מה שנעשה שפטים במצרים היינו בעבור שמררו חיי אבותינו, והיסורין נקראים משפט שנאמר (ישעיה כח כו) ויסרו למשפט:

מלבי"ם במדבר פרק לג

(ג) ויסעו מרעמסס בחדש הראשון, ר"ל שהי' אז העת המוכן לזה מצד שהוא החדש הראשון שבו שולט מזל טלה שעבדו אותו המצרים, בחמשה עשר יום לחדש הראשון שבחצי החדש המזל עומד בכל תקפו, והיה ממחרת הפסח שאז שחטו את הטלה ובטלוהו שאז יצאו ביד רמה:

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רנא עמוד ב

ועל דא כתיב (במדבר לג) ובאלהיהם עשה ה' שפטים, דינין סגיאין, תו ומקלכם בידכם ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא אמר ר' יהודה הא אוקמוה דמצראי פלחי למזל טלה ובגין כך פלחין לאימרא א"ר יוסי אי הכי טלה יפלחון ולא אימרא, א"ל כלא פלחין אלא מזל טלה נחית וסליק בטלה ואימרא ובגין כך פלחין לכלא, א"ל הכי שמענא דכל בעירא רבא (ס"א דצאן) דחלא דלהון הוה ועל דא קטיל קודשא בריך הוא כל בכור בהמה, והא אתמר דאלין אינון דרגין דלעילא דאקרון הכי, א"ר אלעזר כתיב (שמות יב) כל מחמצת לא תאכלו וכתיב (שם יג) לא יאכל חמץ אלא דא דכר ודא נוקבא, אר"ש אלעזר ברי בדא (זה שייך בר"מ אחר קרבנה) כתיב לא תאכלו ובדא כתיב לא יאכל אמאי לא כתיב לא תאכלו אלא נוקבא דאיהי אסטיאה ארחהא באזהרה ודאי דכד דאיהו אחיד בחוטא דדכיו יתיר בבקשה ועל דא כתיב לא יאכל לא תאכלו, א"ל אבא והא כתיב (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ, א"ל אסגי תבין יתירין ליקרא לקרבנא אבל בקדמיתא בבקשה לא יאכל, אבל לבתר באזהרה לא תאכלו דהוא קשיא מתרווייהו, מחמצת מ"ט בגין דריחא דמותא אית תמן, חמץ דכר, מחמצת נוקבא (משלי ה) רגליה יורדות מות ברישא וסיפא דתיבה תשכח לה ובגין דא מאן דאכיל חמץ בפסח איהו אקדימת ליה מותא ולינדע דמית הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב (שמות יב) ונכרתה הנפש ההיא, מצה אמאי (ס"א אתקריאת מצה) אלא הכי תנינן, שדי בגין דאמר לעולמו די דיאמר לצרותינו די, אוף הכי מצה בגין דקא משדד דמברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו כגוונא דשדי דמזוזה דמבריח לשדים ומזיקים דתרעא אוף הכי איהי מברחת לון מכל משכני קדושה ועביד מריבה וקטטה בהו כמה דאת אמר (שם יז) מסה ומריבה ע"ד כתיב מצה, והא מסה בסמך איהו אלא תרגומו דמסה איהו מצותא:

פירוש הריב"א על בראשית פרק מו פסוק לד

כי תועבת מצרים כל רועה צאן. פרש"י לפי שהם אלהות שלהם, והטעם כ"ח לפי שיראתם היה מזל טלה ובגללו היו עובדין לצאן כי תועבת מצרים כל רועה צאן לפי שדרך רועה צאן לרדות הצאן במקלות וקש' למצרים כשרודים אלהותם, ד"א לפי שהרועים יודעים שאין בצאן כח אלהות והמצרים מאמינים אותם אף כי הם יודעים שאין בהם כח כמו שפ' חזקוני לעיל, ד"א לפי שאי אפשר שלא יהנו הרועים מן החלב ומן הגזה ודבר גנאי ותועבה למצרים שיהנו מאלהותם כ"פ. הרר"א, וי"מ רועה צאן ר"ל אוכל כמו שמצינו רעיה שהיא לשון אכילה כמו ירעו בשן וגלעד וקשה למצרים כשיאכלו אלהותם ואין המקרא משמע כן:

דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית פרק מו פסוק לד

כי תועבת מצרים וכו' - מאוסים היו רועי צאן בעיניהם כי הצאן היה דבר מאוס לאכילה כמו שמאוסין העזים לאכילה בהרבה מקומות. וכן לא יוכלון לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים מאוסין היו אנשי עבר הנהר בעיניהם ולכן קשה להם לאכול עמהם וכן הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם נזבח בפניהם מה שהוא מאוס להם ולא יסקלונו יהרגונו לא נאמר אלא יסקלונו. ד"א שמעתי כי תועבת מצרים כל רעה וזן עצמו מן הצאן ואוכל אותם כי היא ע"ז שלהם ידועה מלשון הרעה אותי דמתרגמינן דזן יתי:

1 Rabban Gamliel teaches that the mitzva of sippur (or achila) needs at least 3 elements.

But what is the lesson of these three?

Different generations may have seen these elements differently, even the generation that left Egypt may have had different insight. We will analyze these 3 elements based upon biblical prototypes and precedent.

2 we eat matza when we left Egypt

3 Yet the jews ate matzah prepared 2  weeks in advance the previous night

4 The midrash gives additional/alternative reasons/symbols for eating pesach matzah maror

5maror could be related to the very first exile. In eden man was called upon to cultivate and keep the land

6 with the expulsion and exile from eden man would now work with sadness and sweat to receive his esev and bread – maror and poor man’s bread, bread of affliction.

7 all bitter esev is maror

Mazah is multifaceted lechem oni – onim dvarim harbeh

8 The first matzah is almost found in avraham’s tent

9 or so claims the midrash (yitzcha born in nisan – “next year at this time”

10 First matzah is found in Sodom (dead sea!:) here there are many parallels comparisons and contrasts with the pesach story.

11 and from this story the final redemption will one day emerge

12 but if we wish to sharpen the message we need to get closer to the exodus – which really begins with mechirat Yosef

There is an interesting subtext with runs through the entire Yosef story and that is lechem

When Yosef is sold

Even before he dreams of wheat

Sar haofot

13 The wife of potifar is referred to as bread

15 Paroh’s dreams of wheat and meat (pesach and matzah – no maror in his dream)

14 The brothers seek bread

16 Yosef sits and shares bread with them (and wine 4 cups? Sar hamashkim yerushalmi)

Bread is describes as a toiva – disgusting, abomination or may refer to deity – with a value judgment

17 shepherds are referred to the same way

18 rashi deity

19 ramban – this WHY we eat the korban pesach we needed to kill their deity

20 egyptians were vegetarian

21 source of the ramban – kill their god

Maror – sign and symbol of the first exile.

Matza – symbol of the first salvation from oppression, and has elements of the final salvation

Pesach was what they needed to leave Egypt – to kill the Egyptian deity

This had already been accomplished with the Nile rebelling against them in the first 3 (of 4) plagues and the last 3 plagues all at night defeating RA the sun god.

Eating bread brought them to Egypt, sexual overtones –

If the Egyptians didn’t eat bread and they didn’t eat lamb – they certainly didn’t eat them together. Two dreams of paroh, sar haofot, dream of Yosef – all have bread or wheat

Dreams of paroh – good looking cow is Yosef shor yafeh mareh, and wheat bread.

Sin of mechirat Yosef caused the famine – no bread to eat – one reason – so they would get to Egypt start slavery in Egypt, another reason – punishment for selling him, and sitting and eating bread.

Bitterness and all exile is related to the first exile from gan eden – bitter working th ground kotz drdar

Matza related to Avraham and lot

Bread in Yosef story

Korban pesach – polemic against the Egyptian deities

ספר בראשית פרק יט

ג   וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיַּעַשֹ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:Seder

ד   מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן-       שמות י:ט   וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג-ה’ לָנוּ:

ה   הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם:         בראשית ג:ז   וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשֹוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:

שמות ז:ה   וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה’ בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְֹרָאֵל מִתּוֹכָם:

הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו

יא   הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל darkness

יג   כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ה’ וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה’ לְשַׁחֲתָהּ: --שמות ב:כג   וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים מִן-הָעֲבֹדָה: כד   וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב: כה   וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים:   ס

טו   וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה In the morning they left

טז   וַיִּתְמַהְמָהּ -שמות יב:לט   וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשֹוּ לָהֶם:

כח   וַיַּשְׁקֵף עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה         שמות יד:כד   וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה’ אֶל-מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם:

לז   וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב First born

שמות טו:כו    כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ:  

לא על ידי מלאך –מלאכים

משא ומתן הפוכה "בא נצא…"

http://aish.com/torahportion/moray/The_Matzah_of_Lot.asp