Sunday, March 29, 2015

חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה

חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה

הרב ארי דוד קאהן

1.    שמות פרק יג:ו
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה':(ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ:(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:
2.    רש"י שמות פרשת בא פרק יג פסוק ח
בעבור זה - בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו:
3.     הגדה של פסח - נוסח ההגדה:
וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:
מַעֲשֶֹה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית:
4.    תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד א
תנו רבנן: חכם בנו - שואלו, ואם אינו חכם - אשתו שואלתו. ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלין זה לזה. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים.
5.    תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק י
הלכה יא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כגון אגוזין תמרים וקליות חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה אפלו בינו לבין בנו אפלו בינו לבין עצמו אפלו בינו לבין תלמידו (הלכה יב) מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהן ונועדו והלכו להן לבית המדרש
6.    תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ו עמוד א
כדתניא: שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות.
7.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק א
שואלין בהלכות פסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג. בבית וועד שואלין קודם לשלשים יום. רשב"ג אומר שתי שבתות. אתייא דר' יוחנן כרבנין ודחברייא כרשב"ג. א"ר יוחנן טעמון דרבנן שכן משה עומד בפסח ראשון ואומר להן הלכות הפסח השני. ודחברייא כר' שמעון בן גמליאל שכן משה עומד בראש חודש ואומר להם הלכות הפסח:
8.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק י
תני ר' חייה כנגד ארבעה בנים דיברה תורה בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאול. בן חכם מהו אומר [דברים ו כ] מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה יי' אלהינו אותנו אף אתה אמור לו [שמות יג יד] בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. בן רשע מהו אומר [שם יב כו] מה העבודה הזאת לכם מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו [שם יג ח] בעבור זה עשה ה' לי לי עשה לאותו האיש לא עשה. אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם. טיפש מה אומר [שמות יג יד] מה זאת אף את למדו הלכות הפסח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. בן שאינו יודע לשאול את פתח לו תחילה א"ר יוסה מתניתא אמרה כן אם אין דעת בבן אביו מלמדו:
9.    מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יח
חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו אף אתה פתח לו בהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים (שמות יג ח) לי ולא לך אלו היית שם לא היית נגאל. תם מה הוא אומר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנא' והגדת לבנך ביום ההוא וגו'. ד"א מה העדות והחוקים ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של חכמים או של תלמידים שצריכים לעסוק בהלכות פסח עד חצות לכך נאמר מה העדות וגו'.
10. מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג פסוק ח
והגדת] לבנך אף על פי שלא (י)שאלך אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו ל[בין] עצמו ובינו לבין אחרים מנין ת"ל והגדת לבנך. בעבור זה עשה ייי לי כל זמן שגופו של פסח קיים עשה ייי לי יכול עד שנצטרפה זכות כולן אילו כן לא היו כדיי בדבר ת"ל בעבור זה מלמד שכל אחד מיש' היה כדי שיעשו נסין על ידיו. סל' פסו'
11. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בא - בשלח פרק יג
והגדת לבנך. יכול מראש חודש, יתחיל האב להגיד לבנו הלכות הפסח, ת"ל ביום ההוא, אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, ת"ל בעבור זה, בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך: וצריך ליטול בידו מצה ולומר מצה זו שאנו אוכלים על שום מה כו', וכן מרור יטלנו בידו ויאמר מרור זה שאנו אוכלים על שום מה, על שם שמררו, אבל בבשר אסור ליגע ולומר פסח זה, שאין אנו אוכלין פסח בחוצה לארץ, ואסור לאדם לומר כבש זה יהיה לפסח, אלא יאמר כבש זה יהיה לנו לאכילה: בעבור זה עשה ה' לי.
12. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים פרק א
שמן תורק שמך. תי"ו במקום יו"ד, לפי שאותיות אית"ן מתחלפות. ופירושו של פסוק כשם שהשמן הטוב המריקין אותו מכלי אל כלי וריחו נודף, כך יצא שם הצדיקים במקום שנשחטו על קדושת השם, כגון רשב"ג נשיא ישראל ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול בן כהן גדול, שבא הקוסנטור בימי מלכות הרשעה ומצאם יושבין בעזרה נושאין ונותנין בהלכות הפסח, נטלם והביאם לפני המלך.
13. רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז
מִצְוַת עֲשֵׂה של תּוֹרָה לְסַפַּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן--שֶׁנֶּאֱמָר "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם" שמות יג,ג, כמו שֶׁנֶּאֱמָר "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת" שמות כ,זוּמְנַיִן שֶׁבְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר--תִּלְמֹד לוֹמַר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה" שמות יג,ח, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. (ב)  וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין לוֹ בֵּן, אַפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים--חַיָּבִים לְסַפַּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם; וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בַּדְּבָרִים שֶׁאירְעוּ וְשֶׁהָיוּ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
14. משנה מסכת פסחים פרק י
(ד) מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו. וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנּוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁלּ בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמוֹר כָּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ:
(ה) רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם. מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְִרָיִם. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו, הַלְלוּיָהּ:
15. רמב"ם הלכות חמץ ומצה נוסח ההגדה
נֹסַח הַהַגָּדָה שֶׁנָּהֲגוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בִּזְמָן הַגָּלוּת, כָּךְ הוּא:  מַתְחִיל עַל כּוֹס שֵׁנִי וְאוֹמֵר, בִּבְהִילוּ יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם.  הַא לַחְמָא עַנְיָא, דַּאֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא ]דִּנְפַקוּ מֵאַרְעָא [בארעא דְּמִצְרַיִם.  כָּל דִּכְפִין, יֵיתֵי וְיֵיכוּל; וְכָל דִּצְרִיךְ לְפַסַּח, יֵיתֵי וִיפַסַּח.  שַׁתָּא הָכָא, לַשָּׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל; שַׁתָּא ]הָדָא[ הָכָא עַבְדֵי, לְשַׁתָּא דְּאָתְיָא בְּנֵי חוֹרֵי.
16. חידושי הגרי"ז סימן ריד
בתוספתא דפסחים פ"י ה"ח איתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח כל הלילה אפי' בינו לבין בנו וכו' מעשה ברבנן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות פסח כל הלילה עד קרות הגבר.
וצ"ע מה שייטיה דהלכות הפסח לסיפור יציאת מצרים, ומוכרח מדברי התוספתא דלא רק בסיפור הנס דיצ"מ מתקיים הסיפור דיצ"מ, אלא גם בלימוד ההלכות, וע"כ הוא חייב לעסוק בהל' הפסח כל הלילה, (ועי' ג"כ בטור סי' תפ"א שהביא כן בשם ר' יונה יע"ש).
ובזה יש לבאר מה דאיתא בהגדה של פסח חכם הוא הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וצ"ע דהא איירי בסיפור יצי"מ ומה זה שאומר "ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח" דמאי שייטיה דהל' פסח לסיפור יצי"מ, ולהנ"ל מבואר היטב דלא רק בסיפור הנס דיצ"מ מתקיימת המצוה דסיפור יצי"מ, אלא גם בלימוד הלכות פסח מתקיים המצוה דסיפור יצ"מ, א"ש זה שמשיב לו כך.
17. הגדה של פסח אמרי שפר הנצי"ב
כהא לחמא עניא...הוספה והקדמה זו לגוף ההגדה נתחדשה בבל. וסופה יוכיח השתה הכא וכו. וכן מוכח מהא דהלשון ארמית.  וכ"כ הרמב"ם תחלת סדר הגדה. נוסח הגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות...שבעיקר סיפור יציאת מצרים יש נפקא מינא בין בזמן שבית המקדש קיים וישראל יושבים על אדמתם. בין בזמן הזה שישראל מפוזרים בגלות בארץ לא להם. דבזמן שבית המקדש קיים היה עיקר סיפור יציאת מצרים על הפסח מה שהוא בא להזכירנו שפסח ה' על בתי בני ישראל במצרים. אבל על דברי המצה לא היה רוב דברים ....מה שאין כן בזמן הזה עיקר סיפור יציאת מצרים בא על המצה מה שהוא בא להזכירנו...
מצה זו: ...אלא הענין דבזמן שהיה קרבן פסח היה סיפור הגדה על ענין של פסח...איך היה ולמאי כדרך החוקרים דבל לתכליתו איש לפי כחו. אבל על אודות המצה לא דברו הרבה כי אם תודה על הנס שגאל הקב"ה.  אבל משחרב בית המקדש וישראל בגולה הוא להיפך, אין עיקר הספור ע"ד הפסיחה. אלא על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ...

18. שמות פרק יט, ד
(ד) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי:
19. תרגום המיוחס ליונתן - תורה שמות פרק יט:ד
אַתּוּן חֲמִיתוּן מַה דִּי עֲבָדִית לְמִצְרָאֵי וּטְעָנִית יַתְכוֹן עַל עֲנָנִין הֵי כְּעַל גַּדְפֵי נִשְׁרִין מִן פִּילוּסִין וְאוֹבֵילִית יַתְכוֹן לְאַתַר בֵּית מוּקְדָּשָׁא לְמֶעֱבַד תַּמָּן פִּסְחָא וּבְהַהוּא לֵילְיָא אֲתֵיבִית יַתְכוֹן לְפִילוּסִין וּמִתַּמָּן קְרִיבִית יַתְכוֹן לְאוּלְפַן אוֹרַיְיתִי:
20. כתר יונתן שמות פרשת יתרו פרק יט:ד
אתם ראיתם מה אשר עשׂיתי למִצרים ונשׂאתי אתכם על עננים כמו על כנפי נשרים מִן רעמסס והובלתי אתכם למקום בית המִקדשׁ לעשׂות שם פסח ובההוא לילה השבתי אתכם לרעמסס ומִשׁם קרבתי אתכם לִלמוד תורתי:
21. תוספתא מסכת מגילה (ליברמן) פרק ג
שואלין הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג בבית הועד שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומ' שתי שבתות יום טוב הראשון של פסח קורין בפרשת הנף שבתורת כהנים ושאר כל ימות הפסח מדלגין מעניינות הפסח הכתובין בתורה בעצרת שבעה שבועות ויש אומ' בחדש השלישי
22. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סו עמוד א
פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להם: נאמר מועדו בפסח ונאמר +במדבר כח+ מועדו בתמיד. מה מועדו האמור בתמיד - דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח - דוחה את השבת. ועוד, קל וחומר הוא: ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת - אינו דין שדוחה את השבת. מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם - עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הנח להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה - תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי - תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון.
23. מסכתות קטנות מסכת כלה פרק א
הקורא פסוק משיר השירים ועשהו כמין זמר, וכן הקורא פסוק מדברי תורה שלא בזמנו, מביא מבול לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור המנגנים בו גוים, אומר לה, בתי, אם כן בשעה שהן שמחים מה יהיו עושין, אומרת לפניו רבונו של עולם, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה ובתלמוד ובמדרש ובאגדות, ואם עם הארץ הוא יעסוק בהלכות הפסח בפסח, ושל עצרת בעצרת ושל חג בחג. העיד ר' שמעון ואמר כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם.
24. דף על הדף פסחים דף קטז עמוד א
ברמב"ן (מלחמות רפ"ק דברכות) ובריטב"א (סדר הגדה) ובמהרש"א (ח"א) כאן מבואר בהדיא דמה שאמר ר"ג דלא יצא ידי חובתו, היינו חובת פסח וחובת מצה וחובת מרור, וכן מבואר לכאו' בשבלי הלקט שכתב דבזה"ז שאין לנו קרבן פסח לא היינו צריכין לומר פסח זו שאנו אוכלים וכו' אלא דאמרינן כן לזכר להזמן שביהמ"ק קיים.

אמנם ברמב"ם (הל' חו"מ פ"ז ה"ה) מבואר דלא יצא חובת הגדה קאמר, וכן נקט הפרי מגדים (פתיחה להל' ק"ש) והמנח"ח (מצוה פ"א) והתפארת ישראל כאן.

No comments:

Post a Comment