Sunday, March 29, 2015

אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דייני

אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דייני

 הרב ארי דוד קאהן

שמות פרק יט
(ב) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר:
רש"י שמות פרק יט פסוק ב
ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת:

שמות פרק יד פסוק י
וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק:
רש"י שמות פרק יד
נסע אחריהם - בלב אחד כאיש אחד.

אסתר פרק ג
(ח) וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם:(ט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ:
אסתר פרק ד
(טו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי:(טז) לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי:(יז) וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר: ס

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

ראב"ד - תשובות ופסקים סימן יא
אלו קרבנו לפני הר סיני שהיה הנאה לישראלא כדאמרינן ישראל שעמדו על הר סיני (לא) פסקה זוהמתן גוים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתןב וכך היא בהגדה בפרוש.

ספר פנים יפות על שמות פרק יט פסוק ב
ויש להבין חיבור הדברים שאמר ביום הזה באו מדבר סיני וגו', ופירש"י שבאו בתשובה, מפני שבמקום עמידתם היה מקום קדושה כדכתיב [לעיל ג, ה] של נעליך מעל רגליך כי המקום וגו' וישראל עמדו שם. ועוד אף שנאמר למשה אל תקרב הלום, אבל בישראל כתיב ויוצא משה את העם לקראת אלהים, והיינו שתיקנו לומר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו, כי חבה יתירה נודעת לנו בזה להתקרב במקום קדוש כזה אשר אין צדיק גמור כמשה רבינו ע"ה, אפ"ה אמר אל תקרב הלום, וכל זה בכח התשובה שעשו ישראל בנסיעתם אל הר סיני, והיינו שאמרו חז"ל [ברכות לד ע"ב] מקום שב"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. עוד י"ל מפני שאחז"ל [שבת פו.] שנתן הקב"ה התורה בבקר השכם בשעה שהחמה והלבנה שולטים וכו', והיינו בתחלת הנץ החמה, ואילו היו עומדים אחורי ההר במערב לא היו יכולים לראות בתחלת הנץ עד שיעלה החמה למעלה ואז אין כבר הלבנה שולטת, לכך העמידם במזרח ההר שיראו בתחלת הנץ:

ספר פרדס יוסף על ספר ויקרא פרק כה פסוק א
ובספר פני מבין [בהר דף קס"ה ע"ב ד"ה עוד י"ל] כתב עפ"י מה שאומרים אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, ותמוה. רק עפ"י מה שכתב בתוס' חדשים ריש אבות [ד"ה במשנה] משה קיבל תורה מסיני, דזכה לקבל התורה מפני שהיה עניו, ולמד מסיני שה' בחר בו שהר סיני היה נמוך מכל ההרים [סוטה ה.]. ובירושלמי (שבת פ"א ה"ג) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה, ועיין בערוך הפירוש בזה, ועיקר להיות עניו:וזה פירוש אילו קרבנו לפני הר סיני למדנו מדת ענוה, ולכן נסמך הר סיני לשמיטה, ועיין פרדס יוסף יתרו [דף שמ"ח ד"ה עוד ראיתי]:

ספר משלי יעקב - פרשת אחרי
הנמשל הוא הדבר בהעם הנבחר אשר בעת מתן תורה היו מזוקקים ככסף מצורפים כזהב עד שהיו כולם במדריגת נביאים כמאמר (דברים ה) פנים בפנים דבר ה' עמכם כו'. והיו עומדים על סוד הנפש ועל ידי כן היו מבינים מעצמם את כל התורה מצד השכל כמאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. וכמאמרם ז"ל (יבמות קג) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. לכן השיבו ואמרו נעשה ונשמע הקדימו נעשה לנשמע כהמשיב אל הרופא.

ספר חתם סופר על מסכת גיטין דף נה/ב
והנה מנויה וגמורה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן התורה דיינו כי העמידה לפני הר סיני וראתה שפחה מה שלא ראה יחזקאל כבר תיקנו כל א' בתיקון נשמתו ולא היה צריך יותר בעולם הזה וכבר חתם ימיו ע"כ שאלם הקב"ה אתם כבר נשלמתם ואם רציתם להוסיף עוד יתר שאת ולקבל גם התורה מה טוב, ואם לא תרצו אין לכם צורך בעוה"ז ותפטרו לחיי העולם הבא ושם תהיה קבורתכם לא לעונש חס ושלום והם רצו לקבל גם התורה כמו שאמרו נעשה ונשמע ע"כ קבלו התורה מרצון טוב ומיושב קושית תוס':

ספר כסא דוד - דרוש ח' - שבת כלה
ולהבין מ"ש מה ראו להתקרב אפשר לומר מעין מ"ש בעניותי בס' הקטן ראש דוד בסגנון אחר והוא במה שראיתי בלקוטי מהר"ב לפסחים הביא משם רב קדמון בעל המכתם שהקשה מ"ש בהגדה אלו קרבנו לפני ה"ס ולא נתן לנו את התורה דיינו ויש לשאול מה תועיל קריבת ה"ס אלו לא נתן התורה ואפשר שרצו בזה כפי מ"ש בעל המלמד כי אין ספק שבאותם ימי הפרישה נמסרו להם סודות וענינים נפלאים שהיו מועילים מאד ליחידי סגולה אך פרטי התורה והמצות היה צד שוה בהם מועיל לכל ומשלים את הכל והיא היתה חיבה יתירה וטובה כללית ובה נראית האהבה התמה לכלם יחד עכ"ל. ואוסיף נפך קצת כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל דלעסוק ביחודים הוא יותר טוב מעשין התורה. ובזה אפשר לתת טעם למ"ש רבינו האר"י זצ"ל דלימוד הזהר הקדוש אפי' באין מבין מזכך הנפש ומועיל הרבה. דכיון שהזהר הוא בעולם האצילות וקריאת רזין עילאין מעוררים יחוד עליון על כן גדלה מעלת לימודו ועמ"ש בקו' שם הגדולים ח"ב ריש אות ב' בס"ד (שם כתבתי דלימוד הזהר מועיל הרבה דהסודות דגילוי וכן ראיתי בס' ארץ החיים מז' ע"ב ע"פ יהי פסת בר בארץ דזה טעם משאז"ל שיר השירים קדש קדשי' דהוא סוד מגולה בלי לבוש ופירש מאמר רז"ל על זה ע"ש. פני כסא):
וזה אפשר שהוא מאי דתנן פ"ג דאבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. והכפל מורגש ועם האמור אפ' חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כלפי מעמדם בהר סיני שנתגלו לגדולים סודות וענינים נפלאים כרזי היחודים שהוא יותר טוב מעסק התורה ועל זה אמרו אלו קרבנו לפני הר סיני שנגלו לגדולי ישראל יחידי סגולה רזי יחודים ולא נתן לנו את התורה דיינו דעוסק ביחודים יותר טוב מלעסוק בתורה וכנגד זה פתח התנא חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. והדר קתני חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה היינו נתינת התורה שוה בכל לכל המון ישראל וזו אהבה יתירה לזכות לכלם וז"ש כי לקח טוב נתתי לכם הם רזי היחודים המועילים יותר מעסק התורה ועכ"ז תורתי שנתתי לכל אל תעזובו כי ירא שמים יאחז בזה וגם מזה אל ינח ידו. ובאופן אחר אפשר דשר וגדול נותן מתנה מועטת מידו ליד אדם א' והגם שהרי זה מקטני המנ"ה תרב גדולתו שקבלה מיד הגדול. והתורה קבלנו מהקב"ה ויעלה על לב שאינה חשובה כ"כ מדאצט' ליתנה בעצמו לז"א לא כי אלא לקח טוב חמדה גנוזה נתתי אני בעצמי לכם. ולכן תורתי אל תעזובו שתסברו שהיא קטנה לא כן אלא תרתי לטיבותא לקח טוב מצד עצמה וגם נתתי אני מידי לכם (וע' יערות דבש ח"א דף צ"ט):
ספר חמדת ימים - חג השבועות - פרק ג
וכן אם מאחד מישראל היתה זוהמתו נפסקה בלבד, היה נפרד מזולתו אשר עוד טומאתו בו ולא היתה נפשו קשורה בנפשו. ואיך יקראו כל ישראל "אחד" אם קצתן בזוהמתן, וממקצתן פסקה? על כן אמר כי כולם נעשו "אחד" ואין זה אלא מפאת הקדושה, כי היו משוללי הזוהמא כולם ו"אחד" יקראו. כי כל חלקי הקדושה "אחד" הוא, רשות היחיד יקרא. וזהו "ויחן שם ישראל" בלשון יחיד כי נעשו כולם "אחד" נגד ההר, כי שם קנו השלימות ההוא ופסקה זוהמת כולם, להשיג גדר הנבואה על היותם נגד ההר לפני האלהים מראש חדש סיון. והיו מתלבנים ומזדככים עד בלי די. והוא כונתו באומרו "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו". כי הגם הלום יפלא כי אם לא נתן לנו את התורה, מה בצע בקריבת הר סיני? אך אמנה על פי דברינו יובן כי הלא דבר גדול עד להפליא הנחילנו כי קרבת אלהים לפנינו בהר סיני זיככתנו ופסקה זוהמתינו וזכינו להיות כל עם ה' נביאים בהקיץ יחד, ועל כן אמר דיינו:


(10) ספר דרושי הצל"ח - דרוש מ"א לשבת הגדול
אלו קרבנו לפני הר סיני, ולא נתן לנו את התורה דיינו, הנה זה תמוה אם לא נתן לנו את התורה, מה רבותא בהר סיני יותר משאר הרים גבנונים, ועיקר עילוי הר סיני שהוא ההר אשר חמד אלקים ליתן עליו את התורה, ואמנם הכונה קרבת הר סיני היינו קבלת התורה, אלא שמלבד הקבלה נתן לנו הקב"ה התורה במתנה, ונ"מ שנאסר לימוד התורה לעו"ג, וכבר ארז"ל בפ' ד' מיתות דלא חשבה בשבע מצות שהוא בכלל גזל, והנה אף אם לא ניתנה תורה שם במתנה ממש, והיו גם העו"ג רשאים לעסוק בתורה כמו שרשאים לקיים שאר מצות ולקבל שכר, אעפ"כ כבר נתעלינו עליהם עילוי רב בלימוד התורה, כמו בשאר מצות שאנחנו מצווים ללמוד, והמה עכ"פ אינם מצווים, וזה כונת בעל ההגדה אלו קרבנו לפני הר סיני, והיינו לקבל התורה ולא נתן לנו את התורה, דהיינו שלא ניתנה במתנה, והיו גם כל העו"ג רשאים ללמוד תורה, אפ"ה היה דיינו עילוי עליהם שאנחנו מצווים ללמוד, ק"ו שנתן לנו התורה במתנה, לנו צוה משה מורשה, ונאסר לימוד התורה על העו"ג, ק"ו שאנחנו דבקים בה' ובתורתו בעילוי רב ועצום:


(11) פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על שמות - פרק יט פסוק א-ב
ובזה מצאנו ראינו כוונת המגיד, באומרו, אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. כי הלא יראה תפל מבלי מלח. כי אם לא נתן לנו את התורה, מה בצע בקריבת הר סיני. אך במאמרנו יובן. כי הלא דבר גדול עד להפליא הנחילנו בקרבנו לפני הר סיני. כי פסקה זוהמתנו, וזכינו להיות כל עם ה' נביאים בהקיץ יחד. ועל כן אמר דיינו:

(13) פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על ויקרא - פרק כג פסוק יז
 הנה בזמן מועט העליתי אתכם מתוך טומאה רצוצה עד גדר עליון ממלאכי השרת. כמו שכתבנו במקומו, שבהיותם נגד ההר לפני האלהים היו בימים ההם מראש חודש סיון מתלבנים ומזדככים עד בלי די. שהוא ענין מאמרינו על מאמר המגיד אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, כי הלא יראו דברים תפלים מבלי מלח, כי מה בצע קרבתנו לפני הר סיני אם לא לתת לנו את התורה. אך הוא כי קרבת אלהים לפנינו בהר סיני זיככתנו עד היות כאלהים להנבא פנים בפנים כלנו בהקיץ ולראות מה שאין עין יכולה לראות, זה היה די לנו.

(14) פירוש האלשיך ז"ל - שושנת העמקים על שיר השירים - פרק ג פסוק ו
אך יתכן במאמרנו זה, כי הלא בזה אדרבא נפלא על השאלה, כי אחרי שפסקה זוהמתן אין הכנה גדולה מזו לכלם כאחד. והוא אצלי מאמר המגיד (הגדה של פסח) אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, כי מה בצע בקריבה בהעדר התורה. אך הוא כי על ידי ההקרבה שם זכינו בהעמדה ההוא לפסוק זוהמתנו:

(15) ספר ראש דוד - פרשת במדבר
ואפשר בהקדים מה שכתב הרב מהר"ם אלשיך פרשת אמור, במאמר המגיד אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, אשר לכאורה יפלא מה נועיל כי נפגע ליקרב נגד ההר, ומה יסכון גבר משום אקרובי משך טור"א, ופירש הרב ז"ל, כי גדלה מאד קרבת אלהים במעמד הנורא והמופלא מעמד הר סיני, ודין הניין לכנסת ישראל, שפסקה זוהמתם להיות כאלהים ונתנבאו, עיין שם באורך. וזהו שאומרים מה ראו אלו להקרב דייקא, כלומר קריבת הר סיני במעמד הקדוש ההוא, כי סיבת קריבת הר סיני דין גרמא לעזר ולהועיל לקבל תורה, שאותה הקריבה זככן גררן מכל חלאה וזוהמא, והעמידן על תילם, והיו נכונים לקבלת התורה, לא עשה כן לכל גוי, כי האף אמנם הקב"ה החזיר התורה בהררם שעיר ופארן ולא אבו שמוע, מכל מקום אלמלא זכו לקרבן להר סיני, נזדככו, ונפקחו עיניהם לקבל התורה, על כן בא האלהים, ההוא אמר הביאו לי ספר יוחסין שלכם וכו', תשובה נצחת השיבם על עקב בושתם, דדוקא ישראל כי קדש הם וזרעם קדוש שלשלת יוחסין, רק אין דבר כי אם זוהמת הנחש דבקה לעפר יסודם מתוך חומר"ו, ויהי הגש"ם מחומר קורץ, אהניא להו קריבת הר סיני הרחק מאד מאד"ם זוהמא לסטרו"ן, והיה הנשאר תוכן קדש אעיקריה קאי מבית ומחוץ תצפנו, ההולך קדמת הצור, חוצב לא'בות העולם תלת סמכי קשוט, ומשך חכמה אף שוכני בתי חומ"ר בקדש, לא כן הרשעים אומות העולם, כי מקור הזוהמא הם, ומה יועילו בקרבת הר סיני כיון שהמקור משחת, וזהו שאמר אלה המצות אשר ציוה ה' בהר סיני, כי בקרבתם לפני ה' בהר סיני שם נזדככו, ואהניא לן לקבל המצות, וכל זה מפאת ש'פר יוחסין, הוא אשר דיבר סמוך ונראה שאו את ראש:


(18) ספר חומת אנך - על במדבר פרק א פסוק א
לדעת מאי דאמור בהגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו ולכאורה יפלא מאי אהני קריבת הר סיני בלי תורה. ואפשר לומר במ"ש רז"ל במדרש שוחר טוב סוף מזמור ט"ל לא נתן הקב"ה את התורה לישראל אלא כדי שלא יעסקו בלשון הרע ודברים בטלים. גם אמרו רז"ל בתנחומא פרשת תבא לא היתה התורה צריכה לינתן בעה"ז כי ה' עתיד ללמדם בעה"ב ולמה ניתנה כדי שכשיבא הקדוש ב"ה ללמדם ידעו באיזו פרשה הוא עוסק עכ"ד. והנה על דרך מאי דכתיב יהיב חכמתא לחכימין. גם אנו נאמר דישראל במצרים היה להם ארבעה דברים יקרים וחשובים כמ"ש רז"ל במכילתא פרשת בא ותרי מינייהו שלא היה בהם דלטורין והיו גדורים בעריות. והני בי תרי תרין דאינון חד דברית הלשון והמעור כחדא שריין. והפוגם ברית הלשון הוא פוגם ברית המעור כמ"ש רז"ל ולפי ששמרו ברית הלשון זכו לשמור ברית המעור. והיה בעבור שהיו גדורים בעריות יצאו ממצרים כמ"ש במדבר רבה פ"ג. וכיון שכבר היו שומרים ברית הלשון וברית המעור בקרבתם לפני הר סיני אהניא להו טובא ופסקה זוהמתן ויוסיפו עוד שלא לדבר לה"ר. וז"ש אלו קרבנו לפני הר סיני שפסקה הזוהמא ובזה לא נדבר לה"ר ולא נתן לנו את התורה דיינו דעיקר נתינתה שלא נדבר לה"ר ולזה מועיל קרבת אלהים בהר סיני. וז"ש ולא נתן לנו את התורה כלומר שהוא יתברך לעתיד יתן התורה וביני ביני שלא לדבר לה"ר אהני קריבת ה"ס.

(20) ספר מדבר קדמות - מערכת קוף
ו. קריבת הר סיני. מצאתי בלקוטי רבינו בצלאל כ"י למסכת פסחים משם גדול חד מרבוואתא קמאי רבינו בעל המכתם ז"ל, שהקשה במה שאמרו בהגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, דמה תועיל קריבת הר סיני אלו לא נתן התורה. וכתב וז"ל, ואפשר שרצו בזה כפי מ"ש בעל המלמד כי אין ספק שבאותם ימי הפרישה נמסרו להם סודות וענינים נפלאים שהיו מועילים מאד ליחידי סגולה, אך פרטי התורה והמצוה היתה צד שוה בהם מועיל לכל ומשלים הכל, והיא היתה חיבה יתירה וטובה כללית ובה נראה האהבה התמה לכלם יחד, עכ"ד ז"ל:

(23) ספר מגן אבות לרשב"ץ על אבות - פרק שלישי משנה יד
אם כן, שלש חיבות נראו בישראל. האחת, שהם בצלם אלהים, והשנית, שהם קדושים, ובזה הם שוים לצדיקים הראשונים כחנוך ומתושלח ושם ועבר שלא היתה להם תורה, והשלישית, בתורה, להרבות זכותם. וזהו שאמרו בהגדה השנויה במכילתא, אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, כי בקריבתנו בהר סיני נתקדשנו להיות במחיצתן של קדושים, ונתינת התורה להגדיל זכות, היא מעלה אחרת. ולזה אמרו בפרק חבית ובפרק מצות חליצה ובהוריות פרק אחרון ובפרק אין מעמידין, כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו על הר סיני, לא פסקה זוהמתן, ואז נקראו בנים ראויים לקבל התורה שהיא לקח טוב, כאדם הנותן לבנו כלי חמדה, זה נראה לי. וראויים היו דברים אלו לרבי עקיבא, שנכנס לפרדס החכמה ויצא בשלום. והתורה היא כלי חמדה, דבר זה מפורש בכתובים, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב, ושבו נברא העולם, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, והוכיח זה מהכתוב, שקרא התורה לקה טוב, שזה הפסוק נדרש על התורה, כמו שנזכר במנחות פרק כל המנחות באות מצה ובראשון מברכות,


(24) ספר מדרש שמואל על אבות - פרק שלישי משנה כ
ולזה אפשר שכוונו במה שאז"ל בהגדת פסח אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו דמאי דיינו דקאמר והרי מה הועילו בקריבתן לפני הר סיני בלא קבלת התורה:
אמנם עם מה שאמרנו הוא מתיישב כי לב' דברים זכו ישראל. א' שקרבנו לפני הו סיני והיא קבלת התורה כי מבלתה אין תועלת בקריבה ועוד ב' שנתן לנו כלו' ניתנה מתנה לישראל לבד ולא כל הרוצה ליטול את השם נוטל כי תורה צוה לנו משה מורשה ואמרו ז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורשה שהתורה היא כמו אשה מאורשה שלא יוכל שום אחר לעסוק בה אם לא שיהיה נקי וטהר לבב ועל כן אנו אומרים אלו קרבנו לפני הר סיני וכו' ולא נתן לנו את התורה כלומר אף אם לא נתנה לנו בפרטות דיינו. אי נמי לא נתן לנו לפרשה ולדרשה:

(25) ספר בינה לעיתים - חלק ב - דרוש א לשבת איכה
אבל ה' אלהינו דבר אלינו בחורב וגו', והוא אמרם ז"ל בסדר ההגדה של פסח אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. ולא אכנס עתה בהבנת תוכיות הדברים ויספיק לנו פשוטן, כי כיון שישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, כי ההר הקדוש והנורא ההוא מצד עצמות קדושתו היה בו די וספוק להשלים את ישראל אפי' לא היה הוא יתברך ויתעלה דובר ואומר להם דברי התורה הקדושה שתתעלה, ועם כל זה רצה בטובו הגדול לדבר להם דברי תורה להרבות ולהוסיף להם זכות על זכותם. וזה הוא ה' אלהינו דבר אלינו דברי תורתו באומרו לנו שלא היה זה מהצורך, כי רב לכם שבת בהר הזה, כי מה שקרבנו לפני הר סיני דיינו. והיה די לכם ומספיק היותכם יושבים בלבד בהר הזה, הוא חורב הוא הר סיני, מבלי דבר לכם את התורה. אלא שבטובו דבר גם כן את דבריו, להנאתכם ולטובתכם. אף אני אעשה זאת לכם להגדיל כאן הבאור לתורה הזאת במה שכבר נאמרה, עם שאינו צריך, כי בזה תרב גדולתכם בתוספת זכות ושכר. נמצא שהר ה' זה הוא הר סיני היתה בו קדושה עצומה מספקת אל השלמות, אף בלא נתינת התורה:

(26) ספר אור המאיר - דרוש לשבועות
והעמיקו בדבריהם ה' שמות יש לו, מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו, שנתקדשו ודאי בין פתח לעצרת במצות ספירת עומר, וחז"ל תיקנו לנו לעסוק בפרקי אבות בשבעה שבועות אלה, הכל בכדי לקדש ולטהר נפשינו, להפריד ממלוא קומתינו מדות המגונות ולאחוז במילי דאבות מדותם הקדושים, ואיתא באלשי"ך (שמות עה"פ בחודש השלישי) אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו (הגדה של פסח), והקשה מה זו דיינו, כיון שנעדרים מקבלת התורה, ואם כן מה יתרונם של ישראל על זולת עמים שלא נתן להם את התורה, וככל הגוים בית ישראל המה, ע"ש לשונו, ועיקר העולה מדבריו להיות שיראו לנפשם בהאיך אנפין יקומו במעמד הקדוש, ולא ידעו מה ולמה יצוום האל לעשות, ועל כן זככו עצמותם בתכלית הזיכוך, עד שיהיו ראוים לפרטי הצוים שיצוום ויפקידם, ובאמת תכלית נתינת התורה ופקידת המצות הכתובים בתורה, כל עצמם אינם רק בכדי לזכך בהם את ישראל, כנודע מרז"ל (ב"ר מד, א), וזהו אלו קרבנו לפני הר סיני, ונהיו קימים לעד עם בחינת זכותם שזככו וטהרו את עצמם לקבלת התורה דיינו, כי אין לך גדולה ומעולה הימנו, בהיות עם ישראל מזוככים ומטוהרים במלא קומתם מראש עד עקב, וזה תכלית המכוון בנתינת התורה ופרטי מצות, ולזה אחת מה' שמות, מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו ודאי כנזכר, וזהו שדרש גלילאה בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאה בירחא תליתאה ודאי ולא קודם, בכדי לטהר נפשות עם ישאל מזוהמת חלאת מצרים בין פסח לעצרת כנזכר:


(33) ספר קדושת לוי - מסכת אבות
וקודם לזה יש לבאר מה שאמר בעל אגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, ולכאורה יש להפליא מה היה די במעמד הר סיני לחוד אם לא נתן לנו את התורה. אמנם הנה יש להבין האיך היו האבות יודעים לקיים את התורה קודם שנתנה אך הנה ידוע דכמו שיש רמ"ח אברים ושס"ה גידין גשמיים בגוף האדם, כך יש רמ"ח איברים ושס"ה גידין רוחנים בנשמה. וכמו שאין חיות לאיברים הגשמיים אלא במזון באכילה ושתיה, כן אין חיות לאברים הרוחנים אלא בקיום התורה, כי אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולא חד. נמצא שנשמות ישראל נמשכו ממקור אחד עם התורה, ולכן אין חיותם של הנשמות אלא בקיום התורה ומצות. ואם כן לכאורה יש להפליא למה היו ישראל צריכים לנתינות התורה וגם ללמוד אותה בכדי שנדע איך לקיים המצות, הלא ממילא יקיימו את התורה, כי זה עיקר החיות של הנשמה ומהראוי שיהיה טבע עצמותה מושכת אותה לתורה ומצות וכמו שאין צריכין ללמד את האיברים הגשמיים לאכילה ושתיה ושאר דברים המוכרחים להם, כי זה הוא עיקר חיות הגוף והטבע מושך אותו לזה, כן לא היה מהצורך ללמד להנשמה תורה ומצות כי זה הוא עיקר חיותה. אמנם הענין מובן. דבאמת אם לא היתה הנשמה מלובשת בגוף לא היתה צריכה לכך, אך מחמת שהנשמה מלובשת בגוף והגוף מחשיך ומסתיר על הנשמה לכן צריכים ללמוד התורה ולנתינות התורה. ומטעם זה האבות שהיה להם התפשטות הגשמיות ולא היה הגוף מסתיר עליהם כלל היו בכחם לקיים את התורה מאליהם וממילא גם בלי נתינה, כי הנשמה מצד עצמה מושכת להתורה ומצות כנ"ל:
ועל פי זה מובן מה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, כי הנה נאמר (משלי ד,ב) לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, וידוע ההפרש שבין לקיחה ומתנה, כי לקיחה הוא על ידי איזה דבר על ידי ממון או על ידי דבר אחר, ומתנה הוא בחנם. והענין הוא כך, כי בשעת מתן תורה שהיה להם התפשטות הגשמיות וביטול במציאות, אם כן ממילא היו יודעים את התורה מצד נשמתן, כי זהו עיקר חיותן וזה נקרא בחינת לקיחה, דהיינו שהשיגו התורה על ידי איזה דבר, דהיינו על ידי הגוף שמבטל את הגוף וכל כחו וגשמיותו ומחמת זה הוא משיג את התורה ממילא מצד נשמתו. וכמו ששמעתי מכבוד אדומ"ו מו"ה דוב בער המגיד זצל"ה נשמתו עדן, על פסוק (ישעיה מ,לא) וקוי ד' יחליפו כח, היינו שמחליפים את כחם כאדם שמחליף דבר על דבר כן קווי ה' מחליפים את כחם בעבודתם בביטול במציאות להבורא ברוך הוא ועל ידי זה נמשך להם מהבורא ברוך הוא השגת אלקות בתורה ומצות וזהו בחינת לקיחה. ובחינת מתנה הוא בחנם, היינו בחינת נתינות התורה לדורות לקיים את התורה אפילו בעת שאין להם התפשטות הגשמיות שזה אי אפשר רק על...

(35) ספר קדושת לוי - קדושה ראשונה פורים
וזה אשר יסד בעל הגדה אלו קרבנו לפני הר סיני כו', כי הנה נודע שבמעמד הר סיני פסקה זוהמתן, כלומר שבהכנת מתן תורה, דהיינו בהגבלות העם סביב ובפרישתן שלשה ימים מנשותיהן אשר היו דומין למלאכים ובקרבנות של נערי בני ישראל נזדכך החומר שלהם והשיגו התורה עד שלא ניתנה. ולכן אמרו (שבת קמו.) במעמד הר סיני פסקו זוהמתן. ולא אמרו במתן תורה פסקו זוהמתן. שבמעמד הר סיני בעצמו והכנתן למתן תורה נפסקה זוהמתן, וכיון שפסקו זוהמתן השיגו התורה שהתורה היא הרמ"ח אברים הרוחנים ושס"ה גידים הרוחנים ונדבק האור השכל באור מצות כי הוא הכל אחד. וזה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, כלומר כיון שקרבנו להר סיני אז פסקה זוהמתן והשיגו את התורה עד שלא ניתנה כמו שהשיג אברהם אבינו ע"ה ולכן אפילו לא נתן לנו את התורה דיינו. ועיין באלשיך הקדוש על שיר השירים, אשר הוא כתב כדברים האלה. והנה כאשר נפסקה זוהמתן והשיגו תורת אלהינו ברוחניות אז מיד חפצם ורצונם היה לקבל את התורה, כי אז מחשבת האדם מאירה שתורת ה' אלהינו הוא חיינו ואורך ימינו. אמנם כאשר מחשבת אדם נתעבה ונתגשם אזי אינו מתאוה כל כך לתורת ה' וקשה עליו לקיימם:

(38) ספר תפארת שלמה - על התורה - פרשת פנחס
וז"ש (בהגדה של פסח) אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. לכאו' מה המעלה שהי' לנו בקריבות הר סיני לולא התורה שנתן לנו. אך הפי' אלו קרבנו לפני הר במס"נ סיני הקריבה לבד שהיה במס"נ הי' די לנו המעלה הזאת כדי להשיג התורה כמו א"א ע"ה כמובא במד"ר. וז"ש בגמ' (ב"מ פה, א) על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא במס"נ בברכת התורה כמ"ש. ולזה הסדר ברכות אלהי נשמה קודם ברכת התורה בסדור האר"י ז"ל מורה על מס"נ המחזיר נשמות לפגרים מתים במס"נ ומחזיר נשמתן כמו במ"ת באופן הנעלה. ולזה בשלשה מקומות הנ"ל נכתב לשון קריבה כי בכ"מ שנכתב לשון קריבה הנה הוא עבור חדושי הלכות והתורה שנאמרו אז לכך הוצרכו מס"נ תחלה כדי להפיק הדינין והתורה שנתחדש בהם ע"י כענין בנות צלפחד הלכות נחלות.

(39) ספר תפארת שלמה - על מועדים - רמזי פורים
וזש"א אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו לכאורה מה מעלה הוא בהקרבה לבדה בלתי קבלת התורה. אך כדברינו הוא נכון כי גם הקריבה לבדה הוא מעלה שפסקה זוהמתן כנ"ל. והנה מבו' בזוה"ק (שלח זוהר ג קסט, ב) כי שאל ר"ש לר"מ בענין מעלת הר סיני ודור המדבר כשהודיע לו ממעלת לבושי היקר שזכו דור המדבר ללבוש הג"ע הרוחני העליון שאלו אם אירע עוד באיזה פעם אח"כ שנתלבש אדם בלבוש הזה והשיב כי מרדכי ואסתר זכו ללבוש כזה בההוא לבושא דיוקנא דההיא עלמא כמ"ש (אסתר ה, א) ותלבש אסתר מלכות (שם ח, טו) ומרדכי יצא בלבוש מלכות כו' ע"ש. והנה כאשר מרדכי הי' בחי' משרע"ה והי' במעלות ההזדככות שהיו בנ"י במעמד הר סיני אשר לא היה זה מן אז ועד עתה. הנה לכך יכול היה לקבל התורה כמו במעמד הר סיני ולהשפיע מהתורה לבנ"י שהיו בדורו. וזהו דכתי' ליהודים היתה אורה זהו תורה והדר קבלוהו עלייהו בימי אחשורוש ע"י מרדכי שהי' דוגמת משרע"ה כנודע אשר לא הי' כמוהו מימות משרע"ה. וז"ש חכז"ל (תמורה טז, א) ג' מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. ולמה לא החזירם יהושע אח"כ אך כאשר בארנו כי רק משה לבדו הי' יכול להשפיע לדורו מהתורה דלעילא ואח"כ לא הי' כמוהו זולת מרדכי הצדיק כנ"ל:

(41) ספר שם משמואל - פרשת במדבר - שנת תרע"ב
ולפי דרכנו זה יובן הפסוק אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה וכו' עד ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. כי ישראל עדיין היו מעט בהתקררות, שלא האמינו עדיין בעצמם שיזכו למעמד הנכבד הזה, אף שהיו לפני הר סיני וראו את האש הגדולה, וזה שאמר להם הש"י אתם ראיתם וגו', כי הנה ישראל במצרים היו במ"ט שערי טומאה, והיאומן כי יסופר כי אחר ימים מועטין עד ר"ח סיון יזכו לראות מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל ופסקה זוהמתן, שע"ז אמרו אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, הרי שהקריבה לבד היא מעלה גדולה שאין על עפר משלה, וזה ואשא אתכם על כנפי נשרים במהירות גדולה מן מ"ט שערי טומאה עד ואביא אתכם אלי שהוא קריבה להר סיני, ובכן אל יתמה בעיניכם שבעוד איזה ימים תזכו למתן תורה, אף כי עדיין רב המרחק בין מצבם אז למצבם בעת מ"ת, ואין חסר אלא קבלתכם ברצון.

(43) ספר שם משמואל - פרשת חקת - שנת תר"ע
ועי' ברמב"ם (פרק ז' מה' רוצח ושמירת הנפש ה"א) שכתב וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא ת"ת כמיתה חשובים, ע"כ לא שייך לקרוא תוספת טובה שיצדק לומר על זה שירה, כי אין זה תוספת אלא יסוד ועיקר ישראל, הגם שלפי"ז יש להבין מ"ש בהגדה אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, אבל הפירוש דבמה שקרבנו לפני הר סיני פסקה זוהמתן ועל ידי מצוות פרישה והגבלה שהן כלל התורה שלא יעלה האדם למעלה לפנים ממחיצתו ושלא ירד למטה ממחיצתו כמ"ש במק"א, ובאמצעות זה הי' מקום להעלות את ישראל שיקיימו מעצמם את פרטי התורה כמו האבות שקיימו את התורה כולה קודם שניתנה ע"י טורח ויגיעה רבה בנפש, עד לבוא לכל פרט ופרט. וכבמד"ר (ריש פ' ויקרא) שהראשונים נקראו תמימי דרך שקיימו את התורה עד שלא ניתנה, ורצה השי"ת להיטיב עמם ונתן להם את התורה בכל פרט ופרט, והבן:

(54) ספר אמרי אמת - פרשת נשא
כדאיתא בזוה"ק מחניך אלין אינון שייפי דגופא, מן המחנה, שהוציאם מהתלבשות הטבע, וכפי מה שהכינו עצמם בני ישראל לקבלת התורה ויצאו מן הגשמיות כן באו להקדושה כדכתיב לקראת האלקים מן המחנה, וזהו שאומרים אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו שבעמידתם לפני הר סיני פסקה זוהמתן, ועוד שם במדרש וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש אלו הן ג' עבירות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, שהם העבירות שכל אחד מישראל מצווה למסור נפשו עליהם, איתא במדרש ובגמרא ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן אמר ר' יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה וכו',
           

(55) ספר שיח שרפי קודש - פרשת יתרו
והיו נכונים ליום השלישי. מאדמו"ר מסאכטשוב זצ"ל כתי' והיו נכונים ליום השלישי ולא כתיב על מה יהי' הכנה הכוונה על כי הכנה גופא הי' חצי קבלת התורה, והיא גופא תורה, וזה פי' אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו כנ"ל והראי' כי אכילת פסח לא מעכב (פסחים ע"ח ע"ב) ואעפ"כ אינו נאכל אלא למנויו שהכין והזמין עצמו עליו ואכילה גופא לא מעכבא:

(56) ספר שיח שרפי קודש - פרשת כי תשא
[ולדעתי הקלושה נ"ל הכותב דזה הפירוש (ויק"ר פ"ב) דאבות קיימו התורה עד שלא ניתנה מחמת גודל קדושתם וגם הפירוש אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו היינו ג"כ הי' נוכל לקיימ' אף בלא ציווי], וזה פי' המדרש ג' נקראת מציאה דוד וישראל והיינו כי מציאה הוא דבר הבא מעצמו בלא הכנה ידוע והיינו כי דוד שהי' כלל ישראל הי' יכול לקיים המצות בלא אתערותא דלעילא וכן ישראל כשהם באחדות גמור יכולים לבוא ממילא להקדושה בכל המצות וכן בכל המצות אין לאדם התקשרות להמצוה רק באמצעות החכמים המפרשים כל מצוה בתורה שבע"פ ודו"ק ודפח"ח:
לעשות את השבת לדורותם. החי' הרי"מ זצ"ל אמר הפי' הוא מלשון דירה שצריך האדם לדור בהשבת דער שבת זאל עם ארום נעמין כמו שדר בהדירה. והבן:

חידושי הגרי"ז סימן ריג
הגדה של פסח: אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. וצ"ב מה היה אז. והנראה בפשטות דאיתא בפרשת יתרו (כ' י"ז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, והיינו דממעמד הר סיני לחוד היה עליהם יראתו יתברך. ועוד נראה דהנה איתא גוי העוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה לנו מורשה ולא להם (סנהדרין נ"ט), ולפי"ז נראה דאילו לא נתן לנו את התורה, הכוונה דבאמת היה נותן התורה לישראל, רק דלא היה נותן "לנו" דתהא מורשה רק לנו ולא לעכו"ם.

ספר כלבו סימן נא

וי"מ אלו קרבנו אחר שהראנו שם את כבודו וגדלו ולא נתן לנו את התורה ר"ל עשרת הדברות שנתן בעצמו ובכבודו ולא על ידי משה רבנו ע"ה כשאר התורה, או פירוש ולא נתן לנו את התורה ר"ל שלא הוסיף המצות לנו כלן אלא מחצה או שליש כמו שמצינו לאדם הראשון שצוה לו והוסיף לנח ואחר כך הוסיף לאברהם מצות מילה ואחר כך ליעקב גיד הנשה, ולא הכניסנו פירוש ואף על פי שנשבע לאבותינו לתת לנו את ארץ כנען ר"ל שיתן לבנינו אך הדור שיצאו ממצרים די להם במה שראו והיו בהם אנשים הרבה פחותים מבן עשרים שלא נגזר להם למות במדבר שראו כל הנפלאות ונכנסו לארץ, אלו הכניסנו ולא בנה לנו בית המקדש פירוש שהרי יש לנו משכן ובנין בית המקדש נתוספו עשרה נסים.
ספר אבודרהם סדר ההגדה ופירושה

אלו קרבנו לפני הר סיני להראות לנו כבודו דיינו. ולא נתן לנו את התורה הוא בעצמו הדברות אלא ע"י משה כשאר התורה ושלא יוסיף לנו את המצות כלם אלא מחצה או שליש המצות כמו שמצאנו שנתן לאדם הראשון שש מצות והוסיף לנח אבר מן החי והוסיף לאברהם מילה. והוסיף ליעקב גיד הנשה. ויש מפרשים אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו מפני שפסקה ממנו זוהמא כמו שאמרו רז"ל כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. גוים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו. ואף על פי שנשבע לאבותינו לתת לנו ארץ כנען ר"ל יתן לבנינו אך הדור שיצאו ממצרים די להם במה שראו מנפלאות השם שהיו אנשים הרבה פחותים מבן עשרים שנה שלא נגזר עליהם למות במדבר וראו כל הנפלאות ונכנסו לארץ. אלו הכניסנו לארץ ולא בנה לנו בית המקדש דיינו שהרי יש להם משכן ובבנין בית המקדש ניתוספו עשרה נסים:


No comments:

Post a Comment