אין הלכה כיוחנן בן דהבאי

אין הלכה כיוחנן בן דהבאי

הרב ארי דוד קאהן

Audio recording - in Hebrew

1.    תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן דְּהָבַאִי, אַרְבָּעָה דְּבָרִים סָחוּ לִי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, חִיגְרִין מִפְּנֵי מָה הַוְיָין? מִפְּנֵי שֶׁהוֹפְכִים אֶת שֻׁלְחָנָם. אִלְּמִים מִפְּנֵי מָה הַוְיָין? מִפְּנֵי שֶׁמְּנַשְּׁקִים עַל אוֹתוֹ מָקוֹם. חֵרְשִׁים מִפְּנֵי מָה הַוְיָין? מִפְּנֵי שֶׁמְּסַפְּרִים בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. סוּמִין מִפְּנֵי מָה הַוְיָין? מִפְּנֵי שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וּרְמִינְהוּ, שָׁאֲלוּ אֶת אִימָא שָׁלוֹם, מִפְּנֵי מָה ^{[דף כ ע"ב]} בָּנַיִךְ יְפֵיפִין בְּיוֹתֵר? אָמְרָה לָהֶן, אֵינוֹ מְסַפֵּר עִמִּי, לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה, אֶלָּא בְּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד. וְאָמַרְתִּי לוֹ, מַה טַּעַם? וְאָמַר לִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֵת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְנִמְצְאוּ בָּנָיו בָּאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת. לָא קַשְׁיָא, הָא בְּמִילֵי דְּתַשְׁמִישׁ, הָא בְּמִילֵי אַחֲרִנָיְיתָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דְּהָבַאִי, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דְּהָבַאִי, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ - עוֹשֶׂה, מָשָׁל לְבָשָׂר הַבָּא מִבֵּית הַטַּבָּח, רָצָה לְאָכְלוֹ בְּמֶלַח - אוֹכְלוֹ, צָלִי - אוֹכְלוֹ, מְבֻשָּׁל - אוֹכְלוֹ, שָׁלוּק - אוֹכְלוֹ. וְכֵן דָּג הַבָּא מִבֵּית הַצַּיָד. אָמַר אַמֵימָר, מָאן, מַלְאֲכֵי - הַשָּׁרֵת? - רַבָּנָן, דְּאִי תֵּימָא, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַמָּשׁ, אַמַּאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דְּהָבַאִי? הָא אִינְהוּ בְּקִיאִי בְּצוּרַת הַוָּלָד טְפֵי. וְאַמַאי קָרוּ לְהוּ, ,מַלְאֲכֵי - הַשָּׁרֵת'? דִּמְצַיְּינֵי כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. הַהִיא דְּאַתָּאִי לְקַמֵיהּ דְּרַבִּי, אָמְרָה לֵיהּ, רַבִּי עָרַכְתִּי לוֹ שֻׁלְחָן וַהֲפָכוֹ. אָמַר לָהּ, בִּתִּי, תּוֹרָה הַתִּירָתֵךְ, וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לִיךְ? הַהִיא דְּאַתָּאִי לְקַמֵיהּ דְּרַב, אָמְרָה לוֹ, רַבִּי, עָרַכְתִּי לוֹ שֻׁלְחָן וַהֲפָכוֹ, אָמַר, מַאי שְׁנָא מִן בִּינִיתָא. (במדבר טו) "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", מִכָּאן אָמַר רַבִּי, אַל יִשְׁתֶּה אָדָם בְּכוֹס זֶה וְיִתֵּן עֵינָיו בְּכוֹס אַחֵר.

2.    תלמוד בבלי מסכת יבמות דף לד עמוד ב

...והא הוו ער ואונן! ער ואונן שמשו שלא כדרכן. מיתיבי: כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ, דברי ר' אליעזר; א"ל: הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן! כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן, כמעשה ער ואונן, דכתיב: +בראשית ל"ח+ והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה; ולא כמעשה ער ואונן, דאילו התם שלא כדרכה, והכא כדרכה. בשלמא אונן, דכתיב ביה: ושחת ארצה, אלא ער מנלן? אמר רב נחמן בר יצחק, דכתיב: +בראשית ל"ח+ וימת גם אותו, אף הוא באותו מיתה מת. בשלמא אונן, משום לא לו יהיה הזרע, אלא ער מ"ט עבד הכי? כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה.

חברותא יבמות דף לד עמוד ב

 ער ואונן - שמשו שלא כדרכן, שבאו עליה שלא במקום תשמיש.

3.    תוספות מסכת יבמות דף לד עמוד ב

ולא כמעשה ער ואונן דאילו התם שלא כדרכה - משמע דאסור לשמש שלא כדרכה ותימה דבפ"ב דנדרים (דף כ:) אמר ההיא דאתיא לקמיה דרבי ואמרה ליה שולחן ערכתי לו והפכו אמר לה בתי התורה התירתך לו ומסיק דהלכתא הכי והפכו היינו שלא כדרכה לפי שמצטערת בכך שנא' (בראשית לד ב) וישכב אותה ויענה שעינה אותה שלא כדרכה וכן אם תענה את בנותי (שם לא) שלא כדרכן דאי הפכו היא למעלה והוא למטה לא היתה קובלת על כך וכן בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) אמר עובד כוכבים הבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה ופריך מי איכא מידי דישראל לא מיחייב ועובד כוכבי' מיחייב והיינו האי לא מחייב היינו דבישראל שרי דאי איכא איסור בישראל ניחא דמחייב בעובד כוכבים מיתה דאזהרתן זו היא מיתתן כמו בגזל ושאר דברים ואר"י דהתם מיירי בלא הוצאת זרע דשרי דכיון דליכא השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי כדאמרי' בנדרים (דף כ:) כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו יעשה משל לבשר הבא מן הטבח ודג מן הציד רצה אוכלו צלי רצה אוכלו מבושל רצה שלוק.

4.    תוספות הרא"ש מסכת יבמות דף לד עמוד ב

ולא כמעשה ער ואונן, משמע הכא דאסור לשמש שלא כדרכה. וקשה מהא דאמרינן בפ' ואלו מותרים ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי לו שלחן והפכה פי' שלא כדרכה אמר לה בתי התורה התרתך לו ומסיק דהלכתא הכי, ואין לומר דלאו בתשמיש שלא כדרכה איירי אלא הפכה קאמר היינו היא למעלה והוא למטה כי ההיא דברכות פ' הרואה חזית טונא דאסא דרמיית עלי א"ל משכבו הפך שהיתה אשתו עליו, דבשביל זה לא היתה קובלת על בעלה דאינה מצטערת בכך, אבל בתשמיש שלא כדרכה מצטערת שקראו הכתוב עינוי וישכב אותה ויענה שעינה שלא כדרכה וכתיב אם תענה את בנותי שלא כדרכן, ועוד אמרי' גוי הבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה ופריך מי איכא מידי דבישראל לא מיחייב וגוי מיחייב וע"כ האי לא מיחייב היינו דבישראל שרי דאי איכא איסורא בישראל א"כ ניחא דגוי מיחייב מיתה דאזהרה שלהן זו היא מיתתן, וי"ל דהתם בלא הוצאת זרע איירי דכיון דליכא השחתת זרע ולא הוי כמעשה ער ואונן שרי, ועי"ל דלא הוי כמעשה ער ואונן אלא א"כ רגיל לעשות כן תמיד אבל אי באקראי בעלמא מתאוה לאשתו לשמש שלא כדרכה שרי כדאמרינן בנדרים כל מה שרוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר הבא מן הטבח ודגים מבית הצייד.

5.    הלכות נדה למרדכי רמז תשלב

דאסור לשמש שלא כדרכה דחשיב ליה כמעשה ער ואונן וקשה דבפרק שני דנדרים אמרי' ההיא דאתא לקמיה דרבי אמרה לו ערכתי לו שלחן והפכו אמר לה בתי מה אעשה לך שהתורה התירה לו ואומר ר"י שיש לפרש דלאו בתשמיש שלא כדרכה (היה) [מיירי] אלא היא מלמעלה והוא מלמטה ועוד אומר ר"י דאין חשוב מעשה ער ואונן אא"כ מתכוין להשחית ורגיל לעשות כן תדיר אבל באקראי בעלמא שיתאוה לאשתו שלא כדרכה שרי וכן נראה לפרש שלחן ערכתי לו והפכו שלא כדרכה דעל כרחה קבלה כי היא מצטערת והכתוב קראו עינוי אם תענה את בנותי אבל היא למעלה מאי איכפת לה ואפי' שלא כדרכה השיב לה התורה התירה לו וקאמר נמי התם דאין הלכה כר"א בן דהבאי דאמר חגרין למה מפני שמהפכין שלחן אלא כל מה שאדם רוצה לעשות עם אשתו עושה משל לבשר הבא מן הטבח רצה אוכלו שלוק או מבושל או צלי. מתוספתא יבמות.

6.    הגהות מרדכי מסכת נדה רמז תשמד

 [בפנים ריש הלכות נדה] בסוף פ"ג דיבמות בדבור ולא כמעשה ער ואונן (*אומר) [*אמרו התוספות] דויענה הוו ממש שלא כדרכה ולא היא למעלה ואפילו הכי שרי לישראל והביאו ראיה ז"ל וכן בפרק ד' מיתות אמרינן עובד כוכבים הבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה לשמים ופריך מי איכא מידי דישראל לא מיחייב ועובד כוכבים מיחייב וא"כ על כרחיך לישראל מותר גמור דאי איכא לישראל איסורא הוה ליה גבי עובד כוכבים חיוב מיתה לשמים דאזהרתן זו היא מיתתן כמו גזל ושאר דברים ואומר ר"י דהתם מיירי בלא הוצאת זרע דאז שרי אי נמי באקראי בעלמא שמתאוה לכך כדאמרי' בנדרים משל לטבח כו'.

7.    שיטה מקובצת מסכת נדרים דף כ עמוד ב

ערכתי לו שלחן. לשמש והופכו שלא כדרכה. התורה התירתו. לשמש שלא כדרכה. וא"ת והלא הוא כמעשה ער ואונן. יש לומר היינו כשעושה כן תמיד אבל לפעמים מותר. ויש אומרים דכי אמרינן שרי דוקא שלא יוציא שכבת זרע. ויש מפרשים והפכו הוא למטה והיא למעלה. הריטב"א ז"ל:

8.    ים של שלמה מסכת יבמות פרק ג

ת"ר (ל"ד ע"ב) כל כ"ד חדשים שהתינוק יונק, והתשמיש סכנה לה, שמא תתעבר ותגמול את בנה וימות, דש מבפנים וזורה מבחוץ, אמרו לו חכמים אין זה דומה אלא למעשה ער ואונן, ונראה דאיירי באשתו שילדה עמו, ולא איירי במינקת חבירו, דאסורה לכ"ע, ומוציאין ממנו, ולית ביה פלוגתא, אלא בשלו, דלא חיישינן לשמא קטלה, דיכולה לזון אותו בחלב ובבצים, כדאיתא בהחולץ (לקמן מ"ב ע"ב) מ"מ מוטב יותר שלא יבא לידי מיחוש סכנה, וחכמים אוסרים, פי', ומשמש כדרכו, אף שאינה דומה ממש לער ואונן, דשמשו שלא כדרכן, מ"מ מדמה איסור זה לשלא כדרכן, וקשה מהא דאמרינן בפ' אלו מותרים בנדרים (כ' ע"ב) ההיא דאתאי לקמי' דר', ואמרה לו, שולחן ערכתי לו והפכו, פי', ששימש שלא כדרכה, אמר לה, בתי התורה התירתך לו, ומסיק, דהלכתא הכי, ואין לומר דלא בתשמיש שלא כדרכה איירי, והפכו דקאמרה היינו הוא מלמטה והיא מלמעלה, ... וי"ל דהתם בלא הוצאת זרע איירי, דכיון דליכא השחתת זרע לא הוה כמעשה ער ואונן ושרי, ועי"ל, דלא חשיב מעשה ער ואונן אא"כ רגיל לעשות כן תדיר, אבל אי באקראי בעלמא מתאוה לאשתו לשמש שלא כדרכה שרי, כדאמרינן בנדרים (כ' ע"ב) כל מה שרוצה לעשות באשתו עושה, משל לבשר שבא מבית הטבח, ודגים מבית הדייג, והא שינוייא עיקר, דנכרי שבא על אשתו שלא כדרכה בסתם ביאה איירי, אף בהוצאת זרע, וקאמר דבישראל שרי, ועוד מדקאמר רבי התורה התירתך לו בסתם, ולא דקדק לידע אם היה שם הוצאת זרע, אלמא בכל ענין שרי, וההוא עובדא באקראי הוה, כדמוכח לישנא, שולחן ערכתי לו, והפיכת שלחן דשרי פי' הראב"ד דוקא ברצונה, אבל לא יהיה כופה אותה לכך, ע"כ לשון הרא"ש (סימן ט' עין בהג' הב"ח אות ו') דהוא מדעת ר"י בעל התו' (ד"ה ולא). כתב הרא"ש בתשובה (כלל ל"ג סימן ג') ששאלת', אשה שיש לה אוטם ברחם, בענין שאין השמש דש כראוי לו, ומתוך האוטם פעמים שהוא דש מבחוץ, ולעולם הו' זורה מבחוץ, ומספקא לך, אי אמרינן כיון שמתכוון לשמש כראוי מותר מידי דהוי המשמש עם העקרה והזקנה, יראה שהוא אסור, דלעולם הוא זורה מבחוץ קרינן ביה ושחת ארצה (בראשית ל"ח, ט') ואף על פי שלפעמים הוא דש מבפנים, מ"מ כיון שלעולם הוא זורה מבחוץ אסור, וגריע ממשמשת במוך, דהתם היא משמשת כדרכה, כדרך כל הארץ, אף על פי שאין זרעו ראוי להוליד, מידי דהוי אעקרה וזקנה וקטנה ע"כ:

9.    רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט

אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה, [ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה] ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות, ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות.

10. הגהות מיימוניות הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט

 [ג] באלו מותרים א"ר יוחנן בן דהבאי ד' דברים סחו לי מלאכי השרת וכו' וא"ר יוחנן אין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות עם אשתו עושה משל לבשר הבא מבית הטבח וכו' וביסודו של ר' אב"ד ראיתי דלא קאי ר' יוחנן אלא דוקא על הפיכת שולחן שזה בלבד מותר כעובדא דמייתי התם בההיא דאתת לקמיה דרבי ע"כ:

[ד] וה"מ באקראי בעלמא ולא שירגיל בכך כדפי' בתוס' פרק ד' אחין:

11. תורת חיים מסכת סנהדרין דף נד עמוד א

ואף על גב דבסוף פרק ארבעה אחין קאמר דמעשה ער ואונן הוה שבאו עליה שלא כדרכה כבר תירץ ר"י ז"ל שם דלא שרי שלא כדרכה אלא בלא הוצאה זרע ועוד תירץ דאינו אסור אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן אבל באקראי בעלמא שרי. מיהו באבן העזר כתב הב"י דדבר קשה הוא להתיר הוצאת זרע אפילו באקראי.

12. שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כה סעיף ב

ולא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל פיו בדברי הבאי, אפילו בינו לבינה. הרי הכתוב אומר: מגיד לאדם מה שחו (עמוס ד, יג) אמרו חכמים ז"ל: אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין. ואל יספר עמה ט] בשעת תשמיש י] ולא קודם לכן, כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת, ואם ספר עמה ושמש מיד, עליו נאמר: מגיד לאדם מה שחו (עמוס ד, יג) יא] אבל בענייני תשמיש יכול לספר עמה, כדי להרבות תאותו, יב] או אם היה לו כעס עמה וצריך לרצותה שתתפייס, יכול לספר עמה כדי לרצותה. הגה: יג] ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, יד] בועל בכל עת שירצה א טו] ומנשק בכל אבר שירצה, טז] ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים יז] ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור). ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה ב (ב) אפילו אם הוציא זרע, אם עושה באקראי ג ואינו רגיל בכך (גם זה טור בשם ר"י). ואף על פי שמותר בכל אלה, יח] כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב). ולא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד, שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא, אלא כל הממעט בתשמיש ה"ז משובח, יט] ובלבד שלא יבטל עונה כ] אלא מדעת אשתו. כא] ואף כשישמש בשעת העונה לא יכוין להנאתו, כב] אלא כאדם הפורע חובו שהוא חייב בעונתה, ולקיים מצות בוראו בפריה ורביה, כג] ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל. ולא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה. כד] ויהיה צנוע מאד בשעת תשמיש. ד ולא ישמש (ג) בפני שום מין אדם, כה] אפילו קטן, כו] אא"כ הוא תינוק שאינו יודע לדבר.

13. ביאור הגר"א אבן העזר סימן כה ס"ק יד

יד) בועל בכל כו'. ז"ש שם משל לבשר כו' ר"ל בעונתה ושלא בעונתה:

14. בית שמואל סימן כה ס"ק א

א ומנשק בכל אבר - ל"ד כל אבר דהא באותו מקום אסור כמ"ש בש"ס וכ"כ הראב"ד והטור:

15. ביאור הגר"א אבן העזר סימן כה ס"ק טו

טו) ומנשק כו'. ר"ל ז"ש שם אר"י זו דברי כו' שאוסר לנשק שם אבל הראב"ד כ' דחכמים ל"פ אלא אהפיכת שולחן אבל בשאר מודי וכ"פ בא"ח סי' ר"מ ס"ד וראיה ממספרים שאמרו בחגיגה שם מגיד לאדם כו' ומ"ש שם ובאשתו נדה י"ל דלענין בנים שאינן מהוגנים דוקא נדה:

16. טור אבן העזר הלכות אישות סימן כה

ואשתו של אדם מותרת לו לפיכך כל מה שירצה לעשות באשתו עושה בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר(א) שירצה ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה ה]בין דרך אברים ו]ובלבד שלא יוציא ש"ז לבטלה ו]ור"י פירש דאפילו בהוצאת ש"ז נמי מותר לשמש שלא כדרכה ובלבד שלא יהא רגיל כן אלא אקראי בעלמא שמתאווה לאשתו לשמש שלא כדרכה אלא אסור להיות רגיל בכך עוד מדברי הרמב"ם ז"ל מדת חסידות שלא יקל ראשו בכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש ולא יסור מדרך העולם

17. בית יוסף אבן העזר סימן כה

ומה שכתב רבינו בשם ר"י דאפילו בהוצאת שכבת זרע נמי מותר וכו'. בס"פ ד' אחין (יבמות לד:) אהא דקאמר דמעשה ער ואונן הוה שלא כדרכה הקשו התוספות (שם ד"ה ולא) מהא דשרי בנדרים שלא כדרכה ואור"י דהתם איירי בלא הוצאת זרע דשרי דכיון דליכא השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן ועוד אומר ר"י דלא הוי כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא שמתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי וכתב הרא"ש שם דהאי שינויא בתרא עיקרא*. ודבר קשה הוא להתיר לו להכשל בהוצאת זרע לבטלה אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה ומכיוצא בו וכבר כתבתי בזה. [בדק הבית] ואילו היה ר"י רואה מה שאמר הזוהר בעונש המוציא זרע לבטלה כי הוא גדול משאר עבירות שבתורה לא היה כותב זה שכתב [עד כאן]: ודע שכתב רבינו בטור א"ח סימן ר"מ דהא דאמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אינו אלא על הפיכת השלחן אבל כל האחרים אסורים והפיכת השולחן נמי שהתירו פירש הראב"ד (בעלי הנפש שער הקדושה) דוקא שהיא מתרצה לו אבל אם הוא כופה אותה לכך אני קורא עליו (משלי יט ב) גם בלא דעת נפש לא טוב וכתבו רבינו בסוף סימן זה:

18. האגודה מסכת יבמות פרק ג

[יבמות לד ע"ב] ולא כמעשה ער ואונן דאילו התם שלא כדרכה. פר"י משמע שאסור לשמש שלא כדרכה ובפרק (בתרא) ב' דנדרים [כ' ע"ב] אמרה שולחן ערכתי לו והפכו משמע דמותר התם מיירי בלא הוצאת זרע. ועוד אומר ר"י דלא הוי כמעשה ער ואונן אלא ברגיל לעשות כן שלא תתעבר אבל באקראי בעלמא [מותר] לבא על אשתו שלא כדרכה כדאמרינן [שם] כל מה שאדם רוצה לעשו' עם אשתו עושה.

19. האגודה מסכת סנהדרין פרק ז

[סנהדרין נח ע"ב] נב. ארבע מיתות נמסרו לבית דין וכו'. כותי הבא על אשתו שלא כדרכה [חייב], מי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור. משמ' דלישראל מותר באשתו שלא כדרכה. וכן משמע בנדרי' [כ' ע"ב] גבי שולחן ערכתי לו והפכו, וקשה (דפרק) [דבספ"ג] דיבמות [ל"ד ע"ב] חשיב שלא כדרכה מעשה דער ואונן, ויש לומר דלא אסיר אלא בעושה כל שעה אבל באקראי בעלמא מותר, עיין ביבמות.

ביוגרפיה - האגודה

R. Alexander Zuslin haCohen (RAZaCh) was born in Germany at the end of the 13th century and lived in Erfürt and then in Köln and at the end of his life in Franfort - am - Main. His mentors were disciples of R. Meir of Rothenburg: R. Mordecai ben Hillel and R. Yitzhak of Dura. He was considered one of the important deciders of Germany. He died as a martyr in the 1349 programs resulting from the black plague.

20. פסקי ריא"ז מסכת כתובות פרק ה - אף על פי

ה. וכן ראוי לאדם שיהיה צנוע במטתו ואל ידבר עמה בשעת תשמיש אלא בדברי תשמיש שהוא צריך להם, ולא יהא לבו על אשה אחרת בשעת תשמיש, והעושה כן אינו מוליד זרע הגון אלא הוא דומה בפסול שהם בעלי עזות ופריצות, ועל כאלה נאמר וברותי מכם המורדים והפושעים בי, כמו שמבואר בפרק שיני שלנדרי'. ומותר לאדם לשמש עם אשתו שלא כדרכה שנ' משכבי אשה שתי משכבות יש לאשה. ומעשה באחת שבאת לפני רבינו הקדוש ואמרה שולחן ערכתי לו והפכו, ואמר לה בתי מה אעשה (לה) [לך] התורה התירתו, משל לבשר הבא מבית הטבח רצה לאוכלו צלי אוכלו, מבושל אוכלו, וזה מבואר בפרק שיני שלנדרים. ומז"ה ביאר בפסקיו בפרק ראשון שליבמות שלא נאמר כן אלא כשהוא מתכוין לתאות יצרו, אבל אם הוא מתכוין שלא תתעבר אשתו הרי זה דומה למעשה ער ואונן ואסור כמו שמבואר בפרק ארבעה אחין.

Rabbi Yeshayah son of Rabbi Eliyah Ditrani was a prominent Italian rabbi from the 12 - 13th century. His grandfather and mentor bore the same first name. To distinguish one from the other, the grandfather became known as Rabbi Yeshayah Ditrani "the Elder", or "the First", or by his acronym, Rid, whereas the grandson became known as Rabbi Yeshayah Ditrani "the Second", or "the Last", or by his acronym Ri'az (Rabbi Yeshayah the Acharon, z"l) . The Riaz extracted a summary of legal rulings from most of the Talmud, usually based on the interpretations of his grandfather.

21. שו"ת שרידי אש חלק א סימן קסב עמוד תקג

דאיסור השחתת זרע אינו תלוי במצות פו"ר, אפשר דאינו אלא מדרבנן.

וזה הוא החילוק בין שיטת ר"ת לשיטת שאר הראשונים, דלר"ת אין האיסור בהשחתת ז"ל אלא בשביל שעי"ז הוא מבטל מ"ע דפו"ר דבזרע זה היה יכול לקיים מצות פו"ר, ולשיטת שאר הראשונים הוא איסור מיוחד להשחית זרע שהוא מכיל בקרבו גרעין של חיים אנושיים.

ואולי י"ל, דבזה תליא מחלוקת הראשונים אם מותר לבעול שלא כדרכה, דדעת הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פכ"א ה"ט, שמה שהתירו בנדרים כ', ב שכל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה - הוא בלבד שלא יוציא ז"ל, ודעת התוס' ביבמות ל"ד, ב ד"ה ולא: דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבוא על אשתו שלא כדרכה שרי. וזוהי תימה גדולה, דהיכן מצינו בתורה להתיר איסור באקראי בעלמא?

והנה לשיטת הנך ראשונים דאיסור הוצאת ז"ל הוא איסור מיוחד שאינו תלוי כלל במצות פו"ר, אפשר לומר, כיון שאינו מתכוין להשחית זרעו - מותר, ואף דהוי ביטול פו"ר, מ"מ מותר, דעיקר האיסור שלא יתכוין להשחית זרע כדרך שעשו ער ואונן שהתכוונו להשחית זרעם, אבל במי שאינו מתכוין לא אסרו חכמים. אולם לשיטת ר"ת, שיש כאן ביטול מ"ע דפו"ר, אין להתיר אף באקראי ואף באינו מתכוין.

ועי' בריטב"א יבמות י"ב, ב שכתב, דהא דמותר לשמש עם קטנה ומעוברת, זקנה ועקרה ולא חשיב השחתת זרע, הוא משום מצות עונה, או משום דהוי דרך תשמיש. ונראה, דטעם הראשון הוא אליבא דר"ת, שהאיסור של הוצז"ל הוא משום ביטול מצות פו"ר ולהכי מותר כשרוצה לקיים מצות עונה, דל"ש לאסור עליו מטעם ביטול פו"ר, דבלא"ה אין היא ראויה להוליד. ולומר שישא אשה אחרת בת בנים ולא יבעול זו שאינה ב"ב - אי אפשר דהא מחויב בעונה. ולאידך רבוותא, דיש איסור מיוחד להוציא ז"ל, מותר, משום דהוא דרך תשמיש ואינו מתכוין להשחית זרע.

22. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמ עמוד ב

אמר להו רב חסדא לבנתיה: תיהוי צניעתן באפי גברייכו, לא תיכלון נהמא באפי גברייכו, לא תיכלון ירקא בליליא, לא תיכלון תמרי בליליא, ולא תשתון שיכרא בליליא, ולא תיפנון היכא דמפני גברייכו. וכי קא קארי אבבא איניש לא תימרון מנו אלא מני. נקיט מרגניתא בחדא ידיה, וכורא בחדא ידיה. מרגניתא - אחוי להו, וכורא לא אחוי להו, עד דמיצטערן, והדר אחוי להו.

23. רש"י מסכת שבת דף קמ עמוד ב

נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה - כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש, ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום.

מרגניתא אחוין ליה - הדדין המציאו לו, שתתרבה תאותו, ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר, כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער, הדר אחוי ליה.

כורא - לשון כור צורפין (שבת עח, א) לשון אחר: בור, לשון בור שוחה.

24. לחם משנה הלכות אישות פרק טו הלכה יח

[יח] ולא תמנע מבעלה כדי לצערו. תימה דבשבת פרק תולין (קמ ב) א"ל רב חסדא לברתיה וכו' נקט מרגניתא בחדא ידא וכוורא בחדא ידא מרגניתא אחוי ליה וכוורא לא אחוי ליה עד דמצטער והדר אחוי ליה ע"כ. ופירש"י ז"ל נקיט מרגניתא כשבעליך ממשמש ביך להתאוות לך לתשמיש ואוחז דדיה בידו אחד והאחרת על אותו מקום מרגניתא אחוי ליה הדדין המציא לו כדי שתרבה תאותו ומקום תשמיש אל תמציאי לו כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער הדר אחויין ליה ע"כ. משמע דצריך לצערו כדי שיתרבה באהבתו ובעל ההגהה כתב צ"ע בפרק תולין נראה שכוונתו לזאת הקושיא. ונ"ל לומר לדעת רבינו דהוא מפרש דרב חסדא אמר להו לבנותיו שכשהבעל ממשמש באותו מקום דודאי מן הדין אסור לעשות כך דאסור למשמש שם ואז היה אומר להן כדי שלא ירגילו עצמם בכך שהדד ימציאו לבעל ולא אותו מקום כדי שבכך ישמרו עצמן שלא יצערו אותם הנשים אבל אם לא היה הבעל ממשמש באותו מקום אז ודאי דאסור לצער לבעלה ומפני כן כתב רבינו ולא תמנע מבעלה וכו':

25. חידושי הר"ן מסכת שבת דף קמ עמוד ב

נקט מרגניתא בחדא ידא וכוורא בחדא ידא וכו'. כלומר פעם א' כשבא רב חסדא לביתו תפש בידו א' מרגלית ובידו אחרת פחם והראה לבנותיו המרגלית לאלתר והפחם לא הראה להן והיו סבורות שהוא דבר חשוב הרבה ומצטערות לראותו וכשנצטערו הרבה הראה להן להודיען שדבר הצנוע אדם מחבבו יותר והוא רמז להן המרגלית לשדים והפחם לאותו מקום ושיהו צנועות שלא להראותן לשום אדם ושלא יזדקקו מיד לבעליהן עד שיתרבה תאותן ויצטערו עליהן וכמו שפירש"י ז"ל:

בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קמ עמוד ב

נקטת מרגניתא בחדא ידא ובורא בחדא ידא אחוי מרגניתא ובורא ליעכב בידך עד דליצטער והדר אחזי ליה כלומר אם את אוחזת מרגלית ביד אחת וצרור ביד אחרת ובעליך שואל בשתיהן הראי לו המרגלית מיד והצרור לא תראי לו עד שיצערך להראותו ומתוך שבאה לו ראייתה דרך כוסף אף היא חשובה בעיניו והוא משל שאף הכעורה שבכעורות אם עומדת בצניעות ומיקרת עצמה אצל בעלה אף היא חשובה בעיניו ולא תתגנה לו וי"מ בדרך אחרת וזו עיקר:

You will notice that on multiple points the shulchan oruch in AH 240 takes a strict position, and rules like ideas which the gemara itself seems to reject, apparently the mechaber sees these laws as relevant in bein adam lamokom, but in even haezer – which is bein adam lichavero – and the mitzvah of onah is discussed a different more lenient position emerges. The Rama's comment in Even Haezer completely contradicts the spirit of the mechaber in AH.