גילוח לכבוד שבת בימי ספירת העומר

גילוח בימי ספירת העומר
הרב ארי דוד קאהן

1.    שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שצ סעיף א

אבל (א) אסור (ב) לגלח שערו, א] אחד שער ראשו ואחד שער זקנו ואחד כל שער שבו, ואפילו של בית הסתרים, כל ל' יום. ב] ושער השפה ומהצדדים, א כל שמעכב את האכילה, תוך ז' אסור; אחר שבעה, מותר.

2.    ביאור הגר"א יורה דעה סימן שצ ס"ק ב

[ב] ושער כו' ומהצדדים כו'. עברא"ש סי' ס"ז וכדברי הראב"ד שפסק כרבי אמי דשפה וצדדים כל שמעכבת ושלא כהרא"ש וכתב בת"ה שהראב"ד כתב דוקא בח"ה אבל באבל אסור (וכ"ד הרמב"ם) מברייתא הנ"ל וא' שער זקנו כו' והרי"ץ גיאות כתב דתוך ז' אסור ולאחר ז' מותר והרמב"ן הביא ראיה מירושלמי דאף תוך ז' מותר ועבב"י שהביא הירושלמי ופסק בש"ע כהרי"ץ גיאות ועשה הכרעה אבל דברי הרמב"ן עיקר כמו שהוכיח מירושלמי וכ"ה דעת הטור:

(ליקוט) ושער שעל כו'. דלא כהראב"ד שכתב דדוקא בחה"מ אבל באבלות אסור כמ"ש בא"ר לתספורת כיצד כו' וליתא דבירושלמי (פ"ג) אמרינן שפה ונטילת צפרנים אית תניי תני ברגל מותר ובאבל אסור ואית תניי תני ברגל אסור ובאבל מותר כו' חייא בר אשי בשם רב הלכה כדברי שהוא מיקל כאן וכאן ר"י בר אחא ר"ש בר רב משמיה דרב (כ"ה בתה"א) הלכה כדברי שהוא מיקל בהלכות אבל רב אמר שפה כנטילת צפרנים לכ"ד א"ר ירמיה ובלבד הנוטות ר"ל שנוטות על הפה ומעכב האכילה (ע"כ):

3.    טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שצ

א] א) אבל אסור לגלח אחד שער ראשו ואחד שער זקנו ואחד כל שער שבו אפי' בית הסתרים לכן כ' הראב"ד אף ע"פ שבחול המועד מותר לגלח השער שעל השפהב) באבל כל ל' יום אסורג) והרי"ץ גיאות כ' שאסור תוך ז' ומותר לאחר ז' וכ"כ בה"ג והרמב"ן כ' שאפי' תוך שבעה מותר ליטול כל שערה שעל השפה ומהצדדין כל שמעכב האכילה ישב לגלח ואמרו לו מת אביו ה"ז משלים ראשוד) אחד המגלח ואחד המתגלח

4.    שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרפז

Rabbi David ben Solomon ibn Avi Zimra was born in Spain in 1479 and died in Israel in 1573.

שאלת ממני על מה שנהגו להסתפר בראש חדש אייר אם הוא מנהג הגון או לא.

תשובה אנא עבידנא עובדא בנפשאי ואני מסתפר כל חדש ניסן ור"ח אייר וכן נהגו רוב העולם והטעם כיון שהם אסורים בהספד ובתענית אין אבילות זה שהוא תלוי במנהג נוהג בהם וכן כתבו בשם התוספות ומה שכתוב בבית יוסף שמנהג זה הוא בטעות אינו נכון כלל דאפילו לדידן שאין אנו נוהגין איסור התספורת אלא עד ל"ג לעומר מ"מ ר"ח אינו בכלל האיסור כיון שהוא אסור בהספד ובתענית שהרי עיקר איסור התספורת אינו מן הדין אלא ממנהג ואתי מנהג ומבטל מנהג בטעמא כל דהו. תו איכא טעמא דאיכא צער בגידול השיער למי שרגיל להסתפר ולא עדיף האי מנהגא ממצות עשה של סוכה דקי"ל מצטער פטור ובל"ג יום רבי טפי והאדם מצטער ובר מן דין אני ראיתי כמה קהלות שלא נהגו מנהג זה כלל ומסתפרים בכל שבוע כפי מנהגם לכבוד השבת וכיון שאין זה קבוע בכל ישראל אף על פי שאותו מנהג שנהגו להסתפר בר"ח אייר לא יהיה מנהג כלל נקיטינן כוותיה דהוי מנהג ממוצע ומינה לא תזוז. וכן מה שנהגו שלא לישא נשים עד ל"ג לעומר בזמן שיש שם סבה וטעם לא חיישינן למנהגא כיון /כגון/ שלא קיים מצות פריה ורביה או שאין לו מי שישמשנו וכיוצא בו ובתנאי שלא ירבה בשמחה שטעם המנהג הוא מפני השמחה דלא עדיף האי מנהגא מאבילות של ל' יום וברור הוא.

5.    מנהגי מצרים אורח חיים אות נ

 R. Yom Tov son of R. Eliyahu was born in Jerusalem in 5581 (1821), to a family of rabbis named "Yisrael" (or Shirizali). In 5607 (1847), he moved to Egypt together with his father, who was appointed rabbi of Kahir.

פה מצרים רבים מאנשי מעשה מסתפרים בכל שבוע כמנהגם לכבוד שבת, וחילייהו מתשובת הרדב"ז חדשות (ח"ב) סימן תרפ"ז, אף כי הוא לא נהג בעצמו אלא כל חדש ניסן ור"ח אייר. ועיין מוהריק"ש ז"ל בתשובה (אהלי יעקב) סימן צ"ח, ויוסף אומץ סימן ס"ה ושיורי ברכה (המלוקט ס"ק ב').

6.    שו"ת פעולת צדיק חלק ב סימן עו

 PE`ULAT TZADIK Rabbi Yichya ben Joseph Tzalach (Maharitz) was the rabbi and head of the rabbinic court of Sana, the capital of Yemen, during the eighteenth century. He was recognized as an halachic authority throughout Yemen. His familiarity with halachic literature, both Ashkenazic and Sephardic, was remarkable.

שאלת ממני על מה שנהגו להסתפר בר"ח אייר אם הוא מנהג נכון או לא.

תשובה: אנא עבידנא עובדא בנפשאי ואני מסתפר כל חדש ניסן ור"ח אייר וכן נהגו רוב העולם. והטעם כיון שהם אסורים בהספד ותענית אין אבל זה שהוא תלוי במנהג נוהג בהם וכ"כ ב' התו'. ומ"ש ב"י שמנהג זה בטעות אינו נכון כלל דאפילו לדידן שאין אנו נוהגין איסור התספורת אלא עד ל"ג בעומר, מ"מ ר"ח אינו בכלל האיסור כיון שהוא אסור בהספד ותענית שהרי עיקר איסור התספורת אינו מן הדין אלא ממנהג ואתי מנהג ומבטל מנהג בטעמא כל דהו. ותו איכא טעמא שיש צער בגידול השער למי שרגיל להסתפר ולא עדיף האי מנהגא ממצות עשה של סוכה דקי"ל מצטער פטור מן הסוכה ובל"ג יום רבי טפי והאדם מצטער.

ובר מן דין אני ראיתי כמה קהלות שלא נהגו מנהג זה כלל ומסתפרים בכל שבוע כמנהגם לכבוד שבת וכיון שאין זה קבוע בכל ישראל אף על פי שאותו מנהג שנהגו להסתפר בר"ח אייר לא יהיה מנהג כלל נקיטינן כוותיה דהוי מנהג ממוצע ומינה לא תזוז. וכן מה שנהגו שלא לישא נשים עד ל"ג לעומר. בזמן שיש סיבה וטעם לא חישינן למנהגא כגון שלא קיים מצות פריה ורביה וטעם מי שאין לו מי שישמשנו וכיוצא בזה ובתנאי שלא ירבה בשמחה שטעם המנהג הוא מפני השמחה דלא עדיף מנהג זה מאבלות של שלשים יום וברור הוא עכ"ל. …

ובס' חמדת ימים הנדפס מחדש בדיני המצרים כ' בשם מה"ר שמואל וז"ל: וגם התספורת מותר בין המצרים לכבוד שבת ואין המנהג מבטל דבר תורה, וכן בין פסח לעצרת דינא הכי דלכבוד שבת ולדבר מצוה הכל שרי ואין לנו אלא מה שאמרו חכמי' שעל פיהם אנו חיים. ובמשנה אמרו ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת מכלל שמעולם לא עלה בדעת החכמי' לפגום בכבוד שבת וכן עיקר, והנוהג בהיפך אינו מנהג דאין מנהג לעבור על ד"ת עכ"ד ז"ל:

 7 שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן עג

ועלה במחשבתי הרהורי דברים לישב הני קהלות שלא נהגו איסור תספורת כלל שהביא הרדב"ז ז"ל אלא מסתפרים בכל שבוע לכבוד שבת כפי מנהגם ולכאורה אמאי לא הנהיגו בזה ועלה בדעתי דהני קהלות שספרו בכל שבוע היינו זקנם דאין מדרך לספור שער ראשו בכל שבוע אלא אחת לשלשים יום כמבואר בנזיר, והנה הנוב"י קמא או"ח סי' י"ג וח"ס או"ח סי' קנ"ח ויו"ד סי' שמ"ז יצאו לחלק בדבר חדש דיש חלוק לענין אבילות בין שער הראש לזקן דלשער הזקן בשלשים יום כבר מקרי ראוי לגעור בו ע"ש ואחרון אחד יצא עוד להקל דאפילו בשבוע אחד למי שמגלח זקנו בכל יום מקרי ראוי לגעור וא"כ אפשר דהני קהילות סברו דבשער זקן בכל שבוע כבר איכא צער גדול ומותר לספרם לכבוד שבת וכמ"ש הרדב"ז דהיכא דאיכא צער מצטער פטור והבן.

אבל אתי מחשבה וביטל מחשבה ודבר זה שבוש הוא וח"ו לומר כן חדא שהרי הרדב"ז ז"ל מעיד לן שהם לא הנהיגו באיסור גילוח זה וודאי ידע שלא הנהיגו באיסור זה וא"כ אדרבה מוכרח דבשבוע אחד לא הוה צער דלשתרי לגלוח דאל"כ היה הרדב"ז ז"ל מפרש כן בהני קהלות, גם יש לומר דדרכם של הני קהלות היה לגלח שער ראשם בכל ע"ש ככ"ג (תענית ט"ז) ועשו כן לכבוד שבת, אלא בר מן דין הרי במהרי"ל שהבאנו לעיל מפורש דגם על גילוח זקן קאי וז"ל וכן ראיתי נוהג מהר"ז שטיין שיישב באופנהיים ג' פרסאות מק"ק מגנצא והיה מגלח זקנו קודם ר"ח אייר וכו' הרי דאזקן קאי וכן כתב עוד שם מהרי"ל נהג שלא לגלח זקנו וכו' מפורש דהאיסור בזקן כמו בשער הראש ל"ג ימים דוקא וזה פשוט וברור בס"ד, ומזה תיובתא למה ששמעתי מי שרצה להקל בזה כי אין שום מקום להקל בין שער הראש להזקן וכנ"ל ודו"ק.

ומעתה העולה לדידן אם אין שם בישיבה מנהג מסוים בר"ח סיון שחל יום א' דהגבלה ביום א' הרוצה לנהוג כפמ"ג ולספור ביום ו' לא הפסיד ונשכר כבוד שבת אבל אם יש שם מנהג הכל לפי המנהג.

ובזה הנני ידידו המברכו בברכת התורה ללומדיה בלב ונפש, מנשה הקטן

8 שו"ת עשה לך רב חלק ח סימן לט

R. Chaim David son of R. Moshe Ha-Levi was born in Jerusalem, in 5684 (1924), to a family of Turkish descent. He studied in the Porat Yosef Yeshiva (alongside R. Ovadiah Yosef and R. Ben Zion Abba Shaul). He was a close student of the Rosh Yeshiva, R. Ezra Atiya, and the Chief Sefardic Rabbi, R. Uziel. After fighting in the Israeli War of Independence, he became the rabbi of several neighborhoods in Jerusalem, and was the personal secretary of R. Uziel. In 5711

גילוח בימי הספירה

הנני מאשר קבלת מכתבך מחודש אייר תשמ"ו בשאלתך דלהלן: "אני נמנה על עדת הספרדים, אולם ישנם מנהגים הנהוגים בבית - אבי שלא כמנהג הנפוץ בין הספרדים (כגון חומרות בימי "בין המצרים", שלא לאכול כל סוגי הקטניות בפסח, לא להתגלח משך כל ספירת העומר וכדומה), האם אני יכול לשנות מנהגי אבי".

…הנה בענין מנהג איסור התספורת בימי הספירה עד ל"ג לעומר, הרב חיד"א בספר חיים שאל ח"א סימן ו'. כתב דמנהג זה קל מאד "ואין לו יסוד וטעם מספיק על פי הפשט. והרדב"ז בחלק שני סימן תרפ"ז כתב דהוא ראה כמה קהלות שלא נהגו מנהג זה כלל, ושהוא בעצמו הוה עביד עובדא בנפשיה ומסתפר כל חודש ניסן וראש - חודש אייר, ושכן נהגו רוב העולם, דכיון שהם אסורים בהספד ותענית אין אבלות זה שהוא תלוי במנהג נוהג בהם. ובתוך דבריו כתב: "תו איכא טעמא דאיכא צער בגידול השער למי שרגיל להסתפר ולא עדיף האי מנהגא ממצות עשה של סוכה דקיי"ל מצטער פטור ובל"ג יום רבי טפי (גדל השער מאד) והאדם מצטער".

והרב זרע אמת כתב וזו לשונו, "אין זה (איסור תספורת בימי הספירה) לא תקנה ולא גזרת חכמים שנאמר בה אין ב"ד יכול לבטל וכו' אלא מנהגא בעלמא שנהגו בקצת מקומות להצטער על מיתת תלמידי רבי עקיבא,,, ולא דמי לההיא דבני - בישן דהתם הוא מנהג למגדר מילתא דאיסורא", …

והוסיף עוד שם וזו לשונו: "ואיברא ודאי דכל זה הוא בנדון דידן דכבר נהגו הבנים חומרת אבותיהם שלא להסתפר בימי הספירה אבל אין - הכי - נמי דבעלמא אם יהיה מציאות שכל הדור האחרון לא התחילו המנהג ולא ירצו לקבל עליהם חומרת אבותיהם כל שאינו אלא סיגוף בעלמא אינם נמשכים אחר אבותיהם בעל כרחם, ואינם צריכים התרה כלל כמו שהוכחתי לעיל, אלא דאם הרוב רוצים לימשך אחר אבותיהם מוכרחים גם כן המיעוט ליגרר אחר הרוב לרוב הפוסקים הסוברים דהמיעוט נמשך אחר הרוב" עכ"ל הרב זרע אמת.

הרי דעת שפתיו ברור מללו שכל שהדור האחרון הורגלו להסתפר בימי הספירה ולא קבלו עליהם מנהג אבותיהם ולא התחילו בו אינם נמשכים אחריהם ואינם צריכים התרה כלל. והיינו ממש נדון דידן שכל הדור החדש וראובן מכללם (זולתי מתי מספר הת"ח הלומדים בישיבה ושליחי הצבור) לא נהגו כלל באיסור התספורת, ואם כן נתבטל מנהג זה לגביהם וכמאן דליתיה דמי.

הן אמת דזה יכון בנוגע לאיסור התספורת בימי הספירה, אבל לענין איסור התספורת בימי בין המצרים, אף שהוא גם מצד מנהג (זולתי בשבוע שחל בו תשעה באב שבו אסורה התספורת מדינא כידוע), מתוך דברי הרב זרע אמת באותה תשובה משמע שמנהג זה אינו נכנס תחת סוג מנהגים של סיגוף אלא תחת סוג מנהגים של מגדר מילתא דאיסורא, שכן כתב שם "שכל דבר שיש בו איזה שורש איסור מדינא והאדם מחמיר בו יותר ממה שאסור מן הדין הרי זה נכלל תחת סוג זה של גדר וסייג".

…ועתה נשוב לנדון דידן. מתוך דבריך לא ברור אם מנהג בית אביך הוא: לא להתגלח משך "כל" ספירת העומר, (ההדגשה על מלת כל), היינו עד ערב חג השבועות וכמנהג המקובלים, וזה שקשה עליך, או הקושי שלך הוא אפילו עד ל"ד לעומר, עכ"פ בין כך ובין כך, כיון שהמצב בזמנינו הוא ממש כמתואר בשאלה הנ"ל, שכל הצבור כולו כבר אינו מקפיד על קיום המנהג, ורק בני תורה עדיין נמנעים מלהסתפר בימי הספירה, יתכן שכל הדור הזה כבר ביטל את המנהג מעיקרו, ואף להתרה אינך צריך, ואעפי"כ אם קשה עליך הדבר מאד ולא תוכל להמשיך במנהג זה, טוב יותר שתעשה התרה, וכעין זה מצאנו שכתב מרן החיד"א (במחב"ר סימן תצ"ג אות ד' בשם הרב זרע אמת סי' ס"ט) שאם הוקבע יריד בימי העומר בחצרות השר ויש הקפדה שלא ילכו שם בלי תקון הזקן למצוא צד להתיר עיין שם. וצד ההיתר הוא לעשות לו התרה בבית - דין בפתח וחרטה. והוא הדין בנדון דידן שיש צער לאדם לסבול גידול זקנו זמן כה רב שאם באמת אינו יכול לסבול יעשו לו התרה. ובעין זה מצאנו שמי שנוהג להסתפר כל ערב - שבת ואם עובר אפילו שעה יש לו מיחוש הראש ותקנתו להסתפר מיד מותר לו להסתפר בימי העומר (עיקרי הד"ט סימן כ"א אות ח'). והצער הנפשי בגידול הזקן הוא גדול יותר מצער המיחוש ודי בזה.

9.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף ג

שבוע שחל בו תשעה באב, (כ) אסורים יא [יב] לספר (כא) יב ולכבס, ... הגה: * ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ר"ח (כט) עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה, כגון אשה הלובשת לבנים (ל) מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא"ז), אבל יג בט' באב עצמו לא תלבש לבנים (לא) רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא). * (לב) יד וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן (לג) ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות. ואסור ליתן כלים לכובסת אינה יהודי (לד) [יז] לכבס טו מראש חודש ואילך, אבל קודם ר"ח מותר לתת, אף על פי שכובסת (לה) אחר ראש חודש (תוספות פ"ד דתענית ומהרי"ל).

10.    מגן אברהם סימן תקנא

יד (פמ"ג) (מחה"ש) וכן לכבוד שבת - משמע שגם לכבוד שבת מותר לכבס ביום ה' וכ"ה בטור ובמשנה וכ"מ ס"ד וכ"כ הב"ח ססי' זה דנוהגין היתר אך הד"מ כ' וז"ל רחיצה היה לנו להתיר בע"ש מק"ו דכיבוס שאסור מדינא ואפ"ה מותר לכבוד שבת ק"ו ברחיצה אלא שנהגו איסור אפי' ברחיצה עכ"ל משמע דבכיבוס נמי נהגו איסור ומ"מ יש להקל אם אין לו כתונת לשבת וכ"מ בהגמ"נ וע"י עכו"ם פשיטא דשרי וכ' בהג"א דתספורת אסור אפי' לכבוד שבת ונ"ל הטעם דבלא"ה אין רגילין לספר בכל שבוע:

11.    ביאור הלכה סימן תקנא

וכן לכבוד שבת וכו' - עיין במ"ב שכתבנו לענין תספורת דאסור והנה המ"א הביא זה בשם הגהת אשרי והוא הביא זה מאו"ז ועיינתי בא"ז בהלכות ת"ב וז"ל שם ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת פי' מותרין לכבס וללבוש בשבת אבל לספר בחמישי אסור כדאמר בירושלמי ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת רב הונא בשם רב המנונא אמר לתספורת חייש בה פי' שאסור לספר עכ"ל והנה המעיין בירושלמי גופא לפנינו הגירסא לתספורת הושבה ואף לפי גרסתו ג"כ אי אפשר לומר דכונת הירושלמי להחמיר כי לפי הענין מוכח שם להיפך דתספורת מותר בחמישי בשבת וצע"ג. ועיין בחידושי רע"א שהביא גם בשם התוספות דכביסה ותספורת שניהן שוין להקל:

12.    רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן תקנא

[מג"א ס"ק יד] וכ' הג"א דתספורת אסור. ובתוס' תענית כ"ט ד"ה תרוייהו וכו' מותר להסתפר וכו':

13.    תוספות מסכת תענית דף ל עמוד א

ותרוייהו לקולא - ....אבל היכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת דאין להמתין עד ערב שבת מפני טורח השבת.

14.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף יג

(פ) ובזקן, כל שמעכב את האכילה מותר.

15.    שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן צה

הנה באחד שנוהג דיני ימי הספירה מר"ח אייר עד ימי ההגבלה וצריך להיות על חתונה באור לר"ח סיון, אם מותר להסתפר לכבוד החתונה אחר מעריב שכבר הוא ר"ח. הנה אם היה יודע בתחלת הספירה שיצטרך להיות על חתונה בר"ח סיון היה יכול בשנה זו לשנות מנהגו, על המנהג האחר לאסור מאחר אסרו חג פסח עד ר"ח אייר ולהסתפר בשני הימים של ר"ח אייר ובל"ג בעומר ולאסור בשאר ימי אייר ולהתיר מר"ח סיון ואילך, שהרי יהיו ל"ג יום באיסור תספורת כדבארתי בספרי אגרות משה על או"ח סימן קנ"ט שאין איסור שינוי מנהג מהמנהג דמר"ח אייר עד ימי ההגבלה, כיון שבתרוייהו יש מספר הל"ג יום, דשני המנהגים הם נחשבים למנהג אחד לאסור מספר ל"ג יום עיין שם....ולכן אם אין הכרח לפניו להסתפר שלא בוש כ"כ לילך להחתונה בלא תספורת אינו רשאי להסתפר, אבל אם בלא תספורת אינו יכול לילך אל החתונה רשאי להסתפר אף שהוא מימים שנוהג איסור. לא מבעיא אם הוא מהקרואים כאלו שיקפידו עליו כשלא יבוא והיה בא אף ממקום רחוק והיה מניח עסקיו לבוא על החתונה שיש להתיר לו, אלא אף אם הוא משאר הקרואים נמי כיון דיש מצוה על כל אחד בשמחת חתן וכלה וכשלא יסתפר לא יוכל להיות שם רשאי להסתפר.

16.    שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קב

גלוח בימי הספירה ובין המצרים במקום הפסד א' דסליחות תשכ"ב. מע"כ הנכבד מר שמואל בערגער שליט"א.

הנה אם אחד עוסק באיזה מסחר למלאכה שאם לא יסתפר את זקנו בימי הספירה ובימים שבין י"ז בתמוז לט' באב יהיה לו הפסד ממון אז מותר כי לא נהגו במקום הפסד. אבל בשבוע שחל בו ט' באב שאסור מדינא דגמ' סוף תענית (ל ע"א) אין להתיר. ידידו, משה פיינשטיין.

17.    שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כד

ט. גילוח בימי הספירה ובין המצרים במקום הפסד ממון

וע"ז שכתבתי באג"מ ח"ד דעניני או"ח סימן ק"ב תשובה קצרה הלכה פסוקה בלא ביאור, שמותר להתגלח במקום הפסד בימי הספירה ובין המצרים, ואסור בשבוע שחל בו ט' באב, שמצד זה הקשו עלי ממה שכמה פעמים הוריתי שלא כתשובה זו, שלכן מוכרח אני לבארה. כי הנה דבר האבד שמותר לאבל אחר ג' ימים (שו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיפים ב - ז), וכן בשבוע שחל ט"ב בתוכה (אולי כוונת מרן זצ"ל להא דאיתא בט"ז או"ח ריש סימן תקנא שמה שאין ממעטין היום במו"מ בשבוע שחל ט"ב בתוכה הוא משום שיש עלינו מס מלך ושרים, כמו שמותר מטעם זה בחוה"מ. ואולי צ"ל וכן בט"ב, והוא בשו"ע סימן תקנ"ד סעיף כ"ג. ואולי כוונתו לגילוח בשבוע שחל בו ט"ב, והיא גופא ההלכה שנזכרה בתשובה הנ"ל), פשוט שאינו מה שמפסיד בזה שלא ירוויח כלום, ויצטרך להוציא על צרכיו וצרכי ביתו כשאין לו מעות ממה שילווה מאינשי שיאמינו שיפרע להם כשירוויח אחר ימים האסורים במלאכה. ואף אם אין לו מלאכה קבועה, שיש לחוש שמא לא ישיג מה להרוויח, ליכא היתר, דיש לו לסמוך שישיג במה להרוויח אחר ימים האסורים גם עלייהו, ויפרע מה שלווה והקיף להוצאתו כדרך סתם אינשי, ואין בזה שום צער ובזיון. אבל איש כזה החושש מלבטל מלהרוויח ממלאכה כל השלשה שבועות דמי"ז בתמוז ובימי הספירה, אין לו להמנע ממלאכה, ורשאי לסמוך על זה שלא נהגו האיסור באופן כזה להמנע מלהסתפר אף כשיבטל ממלאכה ויצטרך ללוות להוצאתו. וכה"ג בשבוע שחל בו ט"ב אסור, מאחר שמדינא אסור מלהסתפר כדכתבתי. אבל פשוט שאיסור התספורת בשבוע שחל בו ט' באב, גם כשעל ידי זה ימנע ממלאכה, הוא רק באיניש שאין לו צער מללוות מאחד שיודע שכפי מצבו ישיג ללוות. אבל כשקשה לו ללוות, שאין לו מכירין מאלו שאפשר להם להלוותו, אין לאוסרו כשלא ישיג מלאכה כשלא יסתפר זקנו, אף שאיסור תספורת הוא מדינא, דוודאי הוא לו כדבר האבד, שפשוט לע"ד שמותר להסתפר באופן שאיכא דבר האבד, דלא חמיר איסור תספורת בשבוע שחל בו ט' באב מאיסור מלאכה לאבל לאחר ג' ימים עד שנאמר שיאסר אף כשהוא דבר האבד. כן מסתבר לע"ד במדינתנו אמעריקא, וכהאי גוונא בהרבה מקומות, שלא יוכל לעבוד להרוויח כשלא יסתפר וכדומה. ובמקומות אף במדינה זו שאין מקפידין כל כך ואין ההפסד ברור, אסור מלהסתפר אף כשהוא אומר שלא יכול להראות לפני אינשי כשלא יסתפר, אלא דווקא כשהוא לפי ידיעת האינשי שהן דוגמתו כוודאי.

18. שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שמח

היום הגיעני נועם מכתבו ולאשר עוררני במה דמבעי' לי' במי שנושא אשה בתוך שלשים לאבלו על פי המבואר בש"ע י"ד סימן שצ"ב אי נוהג בו דין שלשים בתוך ימי המשתה או לא מי נימא דלא אתי עשה דרגל דיחיד דהיינו ימי המשתה דהוה רגל דיחיד לא דחי אבילות ...ונחזי מה דקמן למי שהתירו לו לישא בתוך שלשים לאבלו הנה פשוט דמותר לכבס וללבוש ...ונ"ל פשוט דביום חתונתו ממש פשוט שמותר להסתפר וליטול צפרני' דמכיון שהתירו לו לישא אשה בימי אבלו ...ונראה אי לא גלח ביום הנישואי' לא יגלח נמי בשאר ימים דהא בלא"ה בש"ס מ"ק דף י"ט ע"ב פליגי בהא ת"ק ואבא שאול באם לא גלח ערב הרגל לא יגלח אחר הרגל ואבא שאול מתיר ואמרי' שם /מ"ק/ כ' ע"א כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירי' הלכה כרבים חוץ מאבל דהלכה כדברי המקיל באבל ע"ש וא"כ ה"נ מעיקור הדין הלכה כת"ק אלא שהלכה כדברי המקיל באבל ...ואי גלח עצמו ביום ראשון לכאורה הי' נראה דאסור לחזור ולגלח בתוך ימי המשתה מטעם שכ' מג"א סי' תקנ"א סקי"ד דאפי' לכבוד שבת אסור לספר מפני שבלא"ה אין אנו נוהגין לספר בכל שבוע ומכ"ש הכא שכבר ספר עצמו ביום חתונתו ועדיין לא עברו עליו ז' ימים ומ"מ נ"ל דאם מצטער או מנוול בזה אין להחמיר דבלאה"נ נ"ל עיקור דהמג"א וכל הפוסקים לא מיירי רק מתספורת הראש אבל מתספורת הזקן הנהוג עכשיו ומצער הרבה ומנוול אותן מאוד מזה לא דברו ולא עלה על לבם ועוד נ"ל דחז"ל הקילו באלו וכיוצא באלו משום ששניהם מצטערים דפשיטא שגם היא מצטערת אם החתן מראה אבילות ולא מתחזי ביפיו והיא איננה אבילה ואין אנו רשאי' לצערה בימי שמחתה וכן בהיפוך וכדמות ראי' מש"ס דמ"ק י"א ע"ב גבי מר ברי' דר"א ברי' דרבא דפסיק לגמלי' ואיקפד רב אשי דנהי דלפסידא דידי לא חייש לפסידא דאחריני לא חייש וה"נ כן ואמנם אי שניהם אבילי' /אבלים/ אפשר דה"נ דאסור.

19. מנהגי אבלות בספירת העומרהרב אליעזר מלמד: גילוח

לגבי גילוח התעוררה שאלה: האם למי שרגיל להתגלח בכל השנה מותר להתגלח בספירת העומר. לדעת רבים גילוח בכלל תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח. וכך נוהגים רוב בני הישיבות, עד שאי הגילוח הפך להיות ההיכר הבולט ביותר של האבלות בימי ספירת העומר. 

אולם מנגד, יש סוברים, שיש הבדל יסודי בין תספורת לגילוח. בתספורת יש חגיגיות, וכפי שמקובל שאנשים מסתפרים לקראת חגים ואירועים חגיגיים. ואילו הגילוח בימינו הוא מעשה שגרתי, הנעשה כל יום או כל כמה ימים, ומגמתו להסיר את הזיפים המכערים את פניהם של הרגילים להתגלח בכל יום, ולא עליו חל המנהג שלא להסתפר. ובמיוחד בערב שבת, ראוי להתגלח, כדי שלא לקבל את השבת באופן לא מכובד.
והרוצים לסמוך על דעת המקילים רשאים, ואין למחות בידם. אולם נכון למעשה שכל אדם ימשיך במנהג אביו, או כפי שרבו מורה. מפני שאף שמעיקר הדין אפשר לסמוך על סברת המקילים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש במנהג שלא להתגלח בימי הספירה ביטוי רב רושם לנכונות להקריב למען קיום המצוות, ויש לחוש שמא ביטול מנהג זה יפגע במסירות לשמירת המנהגים. לפיכך נכון שכל אחד ינהג בזה כאביו או כפי שרבו מורה, כי עניין המסורת וההשפעה הסביבתית חשובים כאן יותר מהדקדוק בשאלה האם גם על גילוח חלים מנהגי האבל. ⁹ 

^ 9. רבים מחמירים שלא להתגלח כלל בימי האבלות שבספירה, וכ"כ בכה"ח תקנא, סו. ובסימן תצג, יט, כתב עפ"י אחרונים, שרק במקום הפסד פרנסה יכולים להתגלח. גם באג"מ או"ח ד, קב, התיר להתגלח במקום שיש הפסד ממון, כגון שמעסיקיו דורשים זאת ממנו. אמנם מנגד אפשר לומר שגילוח יומיומי אינו כתספורת, שכן לא היתה מציאות כזו בזמן שהחלו לנהוג אבלות בתספורת. וכמו שיש חילוק לעניין איסור רחיצה לאבלים, בין רחיצה של עונג ורעננות לרחיצה של הסרת זוהמא, כך אפשר לחלק בין תספורת חגיגית לגילוח של הסרת ניוול. וכל מה שנהגו בספירת העומר הוא להימנע מחגיגיות ולא להפגין אבלות, וזיפי הזקן מפגינים אבלות. ואמנם במשך אבלות שבעה ושלושים אין להקל בזה, אולם כשם שמקילים להתגלח בשנת האבל, כך אפשר להקל בספירת העומר ובשלושת השבועות עד ר"ח אב. וכך מובא בשם הרב סלובייצ'יק בספר 'נפש הרב' לרב שכטר ע' קצא. ויותר מזה כאשר מדובר בגילוח לקראת שבת. שכן למדנו לגבי מנהג אשכנזים שאין מסתפרים בכל שלושת השבועות, שכתב במ"א תקנא, יד, בשם הגהות אשרי, שאין להסתפר אפילו לפני שבת הואיל ואין רגילים להסתפר כל שבוע, משמע שהרגילים להתגלח יכולים להתגלח לכבוד שבת. ועיין בבאו"ה תקנא, ג, שכך משמע מהירושלמי שמותר לכבוד שבת. ועל כל זה יש להוסיף, כי מתחילה מנהג האבלות בספירה היה רק שלא לישא אשה, ולפי דברי הגאונים החלו להימנע מנישואין כבר מזמן מיתת תלמידי ר"ע. ואילו המנהג שלא להסתפר נזכר לראשונה בדברי הראשונים: אורחות חיים, שבולי הלקט ועוד. ואולי החלו לנהוג בו אחר שנתווספו עוד צרות על ישראל (כגון במסעי הצלב, ע' בס' מנהגי ישראל ח"א ע' קה, וע' קיב-קיז). ובתשובות רדב"ז ח"ב תרפ"ז כתב שיש נוהגים להסתפר כל חודש ניסן שאסור בהספד ותענית, ויש נוהגים להסתפר כל ערב שבת. וכן היקל להסתפר בר"ח אייר, שלא כדעת המחבר בשו"ע תצג, ג. ומדבריו עולה שבמנהג זה אפשר לילך אחר מנהג המקילים. ומנהג תימן הקדום היה שלא להימנע מתספורת כל הספירה, ואח"כ החלו להחמיר בזה, והורו הרב משרקי בעל שתלי זיתים, ומהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק ח"ב עו, להסתפר בערב שבת. ואם כן כשיש ספק האם גילוח כתספורת יש לצרף את דעת המקילים לגמרי. ועיין בשו"ת נר עזרא ח"ב ע' קנה-קנח, שמסיק להקל להתגלח לקראת שבת, וכתב שכך דעת הרב מן ההר והרב ליכטנשטיין. והרב רבינוביץ ראש ישיבת מעלה אדומים ממליץ לכל אדם לנהוג כאביו, שלא יהיה האב מגולח והבן לא או להיפך, כי יש בזה פגיעה בכבוד האב. 

עוד סברה להיתר, שלרגילים להתגלח יש בדרך כלל צער רב כשאינם מתגלחים כמה ימים, ואולי זה דומה להיתר לגזור את השפם שמפריע לאכילה, ולגזור שערות שגורמות לפצעים בראש או כאבי ראש. ועיין בכה"ח תצג, טוב, שמיקל למי שסובל להסתפר לכבוד שבת. והחיד"א ביוסף אומץ מ' הזכיר הסברה שהמתגלחים מצטערים מאוד, יותר מהצער של שער הראש. 

ונלענ"ד שמעיקר הדין היה נכון להורות שהרגילים להתגלח בכל השנה יתגלחו לכבוד שבת, והרוצים להקל רשאים להתגלח כל השבוע, כי לא על גילוח יום יומי חל מנהג האבלות. אולם כפי שמבואר למעלה, יש לחוש שלא לפגוע במסורת של מנהג בולט כל כך. לפיכך נכון שכל אחד ינהג כאביו או כפי שרבו יורה לו. ועיין בכיוצא בזה להלן ח, יא, לעניין גילוח בשלושת השבועות.

ויש הסוברים שגם למנהג האשכנזים, לכתחילה ראוי להתגלח בערבי שבתות שלפני ראש חודש אב (ראה: שו"ת נר עזרא, חלק ב, עמ' קנה-קנח)

20. צידה לדרך / פרק ס - האבלות בימי ספירת העומר

ב. גילוח ותספורת

1.החושש שאם לא יתגלח ולא יסתפר עלול הדבר להזיק לעסקיו, מותר לו להתגלח. 4

2.יש נוהגים להתגלח בכל ערב שבת לכבודה של השבת. 5

4. אגרות משה ח"ד או"ח סי' קב. 

 5. הרב ש' מן ההר, שמעתין גליון 78, תמוז תשמ"ד, על פי ח"י רעק"א סי' תקנא וביאור-הלכה ס"ג ד"ה וכן לכבוד שבת. 

21.   "שמעתין" גליון 78 תמוז תשמ"ד

22. נפש הרב ע' קצא

http://etzion.org.il/vbm/update_views.php?num=297&file=/vbm/archive/7-halak/16giluah.rtf

בעניין גילוח לכבוד שבת בימי ספירת העומר*

הרב אהרן ליכטנשטיין[1]

מקור הדין

המקור למנהגי אבילות בספירת העומר מופיע בסוף הלכות פסחים לר"י אבן גיאת ביחס לנישואין בלבד:

"ומנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת, ומשום אבילות הוא, ולא משום איסור הוא... ודווקא נישואין, שעיקר שמחה בחופה ובכניסה, אבל לארס ולקדש - לא... וכן הורו הגאונים".

בטור אורח חיים סימן תצ"ג מובא שיש הנוהגים אף שלא להסתפר בין פסח לעצרת (והבית יוסף כותב שמקור הדין בדרשת יום ראשון של פסח להרי"ן שועיב).

את איסור התספורת יש לבחון בשני מישורים:

1.      סמאנטית - מה פירוש המונח תספורת ומה הוא כולל?

2.      מה אופי המנהג - האם זהו דין עצמאי או שהוא דין של אבילות, ומאיזה דין של אבילות הוא נלמד?

את האיסור להסתפר אנו מוצאים לגבי אנשי המעמד (תענית טו ע"ב), אך לא ברור שם האם נאסר גם גילוח הזקן, או רק גילוח שיער הראש.

בדיני אבילות, לעומת זאת, איסור זה מפורט:

"לתספורת כיצד? אסור בנטילת שיער: אחד ראשו ואחד שפמו ואחד זקנו ואחד כל שיער שבו".                                                                                               (מסכת שמחות פ"ז הי"א)

ואולם, הגמרא במסכת מועד קטן כד ע"א לומדת את המקור לאיסור תספורת באבלות מן הפסוק "ראשיכם אל תפרעו", שם נראה שמדובר רק בשיער הראש.

הרמב"ם (הלכות אבל פ"ה ה"ב) פוסק:

"ומנין שהאבל אסור בתספורת? שהרי הזהיר בני אהרון 'ראשיכם  אל תפרעו' - מכלל שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל פרע. וכשם שאסור לגלח שיער ראשו, כך אסור לגלח שיער זקנו וכל שיער שיש בו".

משתמע מלשון הרמב"ם שהאיסור הבסיסי של תספורת הוא רק "ראשיכם אל תפרעו", וגילוח זקנו הוא רק תוספת לאיסור הבסיסי.

אופי הדין

מעבר לדיון הסמאנטי, האמור לקבוע את היקף המנהג [מה אסור ומה מותר לגלח], יש לדון באופיו של האיסור להתגלח. נראה לומר כי האיסור שלא להסתפר אינו דין עצמאי, אלא קשור לדיני אבילות, ונבאר.

ישנן רמות שונות של אבילות: שבעה, שלושים יום וי"ב חודש. בבחינה של מנהגי האבלות בספירת העומר ניתן לראות בבירור שרמת האבילות בתקופה זו מקבילה לרמת האבלות שיש ב'י"ב חודש', שכן האיסורים הנהוגים בספירת העומר - כניסה לבית המשתה, נישואין ותספורת - הם אלו שנשארים גם לאחר שלשים ימי האבלות, עד תום י"ב חודש.

בדין י"ב חודש נאסרו תספורת וגילוח, אך כל זאת עד שיגערו בו חבריו ואז - מותר הדבר[2]. והרי ברור שאדם שלא מתגלח יום או יומיים כבר הגיע מן-הסתם לרמה של 'גערה', ואם כן, יש להתיר לו להתגלח בספירת העומר. אמנם, באחרונים יש דיון האם יש צורך בגערה בפועל או די בכך שיגיע למצב בו הוא מועמד לגערה. אם נקבל את הדעה השניה, ניתן, אם כן, להתיר למי שהגיע למצב כזה - וזאת, בדרך כלל, תוך ימים ספורים, ובוודאי משבת לשבת - להתגלח.

ייתכן כי ניתן להתיר גילוח למי שרגיל בכך באורח שוטף אף ללא כל קשר עם דין גערה שנידון לעיל. במסגרת דיונו הנרחב בשאלה האם מקור אבילות הוא מן התורה או מדרבנן, העלה הרמב"ן ב"תורת האדם" דעה, שניתן לחלק בין איסורים שונים - בין אלו האוסרים על אדם להתעדן, האסורים מדאורייתא, לבין אלו הכופים עליו צער, כשהמגמה היא בפירוש לרדת מתחת לרמת קיום נורמאלית ולא רק שלא להתעלות הימנה. אלו האחרונים, מסביר הרמב"ן, אסורים רק מדרבנן. על פי  הבנה זו, מסביר הרמב"ן איסורים שונים, כגון רחיצה,  שרחיצה בחמין מוגדרת כעידון. אך אי-רחיצה, או אפילו רחיצה בצונן - מוגדרים כצער.

ונראה, שלפחות לפי שיטה אחת בראשונים יש לדייק ולומר כך גם לגבי גילוח, דהנה נחלקו הראשונים לגבי  גילוח השפם במקרה שמעכב ומפריע לאדם באכילה: הרמב"ן מתיר אפילו תוך שבעה, הראב"ד אוסר אפילו תוך שלושים, ואילו הרי"ץ גיאות סובר, וכן פסק המחבר (יורה דעה סימן ש"צ סעיף א), שתוך שבעה - אסור, אך לאחר מכן - מותר. שתי השיטות הקוטביות מובנות היטב, שכן נחלקו האם גילוח השפם במצב שמפריע לאדם באכילתו - כלול באיסור, או שצורך האכילה - מתיר. יש להבין, אם כן, את שיטת הביניים של הרי"ץ גיאות. לדעתו, לא הרי אבילות שבעה כאבילות שלשים: בשבעה נגזר על האבל להצטער, ואילו תוך שלושים רק נאסר עליו להתעדן. גילוח לצורך אכילה - אין בו עידון, אך ברור שהוא מסלק צער, ולכן יש לאוסרו תוך שבעה ולהתירו מעבר לכך.

אמנם, יש לציין כי הרי"ץ גיאות התיר לגלח רק את השפם, שאולי אינו כלול באיסור הבסיסי של תספורת, ואף יחמיר בשיער הראש, שהוא מוקד האיסור, אך מכל מקום, ברור שאין מקום לחלק בין שפם לזקן. והנה, אדם הרגיל להתגלח כיום, ברור שאינו רואה את גילוחו כעידון והתייפות, אלא להיפך, הוא מרגיש כיעור אם אינו מתגלח כמה ימים (בניגוד לגילוח המוזכר בגמרא ובראשונים, שהיה ביסודו דומה לתספורת ומיועד לייפות את המתגלח). על פי זה, לפי הרי"ץ גיאות יש מקום להתיר גילוח בימי הספירה לפחות אחת למספר ימים, שכן בוודאי שאין איסורי האבלות בספירת העומר ברמת איסורי האבלות בשבעה.

לפי מהלך זה היה מקום להתיר אף לאבל להתגלח תוך שלושים, כמו שראינו לגבי שפם המעכב את האכילה. ברור שלא נהוג כך[3], אך בכל הנוגע לאבילות י"ב חודש (וכך גם לגבי ספירת העומר), הקלה יותר - יש מקום לסמוך על ההיתר הנ"ל[4].                        

גילוח לכבוד שבת

עד כה עסקנו בהיתר להתגלח מצד עצמו, אך אם באנו לדון בגילוח לכבוד שבת, יש יסודות נוספים להתיר ואולי אף לחייב גילוח למי שמתגלח באורח שוטף, שהרי חיוב שבת כולל רחיצת כל גופו ולבישת מלבושים, ונראה שאף גילוח, לפחות בזמן הזה, כלול בחיוב זה.

לגבי התנגשות איסור גילוח עם החיוב בכבוד שבת, שנינו:

"אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת".                                                            (תענית טו ע"ב)

אמנם, ניתן לומר שדין אנשי מעמד הוא שונה כיוון שאין איסורם מדין אבילות, אלא כדי שלא ייכנסו למשמרתן כשהן מנוולים (שם יז ע"א). אך גדולה מזו שנינו:

"שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס, ובחמישי - מותרין מפני כבוד השבת".                                                                                   (תענית כו ע"ב)

ובפירוש המיוחס לרש"י כתב שם:

"אם חל תשעה באב בערב שבת, מותרין מלכבס בחמישי".

ואם כן, ראינו במפורש שהתירו מנהגי אבילות משום כיבוד השבת. התוספות מרחיבים היתר זה אף יותר מכך:

"אבל היכא דחל תשעה באב בחמישי בשבת, מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת".                                                                                               (שם ל ע"א ד"ה 'ותרוויהו לקולא')

כלומר, למרות שאפשר לכבס ולספר למחרת, "אין להמתין עד ערב שבת, מפני טורח השבת"[5]. אפילו אם לא נקבל היתר זה של התוספות במלוא היקפו, ברור שיש כאן מקור שנוכל להסתמך עליו לגבי ימי ספירת העומר, בהם איסור האבלות הוא הרבה יותר קל[6].

סיכום:

נראה שיש מקום להתיר להתגלח בספירת העומר:

א. משום שמגיע למצב של גערה.[7]

ב. משום שאין חיוב לנהוג מנהגי אבלות.

אף אם נאסור להתגלח בימות החול בספירה, מכל מקום נראה פשוט שיש להתיר, ואולי אף לחייב להתגלח לכבוד השבת, כפי שמצינו בשבוע שחל בו תשעה באב.

---

*המאמר הופיע לראשונה בגיליון 133 של דף הקשר לתלמידי ישיבת הר עציון המשרתים בצה"ל.

[1] השיעור הועבר לבני הישיבה באייר תשמ"ז.

[2] כמבואר בגמרא מסכת מועד קטן כב ע"ב, וברמב"ם הלכות אבל פ"ו ה"ג.

[3] אם כי ידוע לי על מקרה שבו התיר הגאון רבי משה סאלאוויציק זצ"ל לעורך-דין שהוצרך לכך מפני פרנסתו, להתגלח אף תוך שלושים, אם כי אין נימוקיו ידועים לי.

[4] יש, כמובן, לחלק בין בני-תורה השוהים בישיבה, לבין אנשי עסקים וכדומה.

[5] הבית יוסף נדהם מהיתר זה, וכתב שוודאי תלמיד טועה כתב את הדברים, אך פסיקה זו מופיעה אף בתוספות הרא"ש שם, וקשה, אם כן, לקבל את השערתו.

[6] אמנם באור זרוע כתב שההיתר הוא רק בכיבוס וכבוד השבת, ואילו תספורת - אסורה, אך המגן אברהם באר שהסיבה לאיסור היא משום שדרך העולם לכבס כל שבוע, ואין דרך העולם לספר כל שבוע, ואם כן, בגילוח, שדרך העולם לגלח כל שבוע, נראה שאף לאור זרוע יש להתיר מפני כבוד השבת.

[7] או משום שאיסור גילוח קיים באבלות שבעה ולכל היותר באבלות שלשים.העורך.